¹ למואב כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה׃

² אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם מדמן תדמי אחריך תלך חרב׃

³ קול צעקה מחרונים שד ושבר גדול׃

⁴ נשברה מואב השמיעו זעקה צעוריה׃

⁵ כי מעלה הלחות בבכי יעלה בכי כי במורד חורנים צרי צעקת שבר שמעו׃

⁶ נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר׃

⁷ כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם את תלכדי ויצא כמיש בגולה כהניו ושריו יחד׃

⁸ ויבא שדד אל כל עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יהוה׃

⁹ תנו ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן׃

¹⁰ ארור עשה מלאכת יהוה רמיה וארור מנע חרבו מדם׃

¹¹ שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר׃

¹² לכן הנה ימים באים נאם יהוה ושלחתי לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו׃

¹³ ובש מואב מכמוש כאשר בשו בית ישראל מבית אל מבטחם׃

¹⁴ איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה׃

¹⁵ שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם המלך יהוה צבאות שמו׃

¹⁶ קרוב איד מואב לבוא ורעתו מהרה מאד׃

¹⁷ נדו לו כל סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה עז מקל תפארה׃

¹⁸ רדי מכבוד ישבי בצמא ישבת בת דיבון כי שדד מואב עלה בך שחת מבצריך׃

¹⁹ אל דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי נס ונמלטה אמרי מה נהיתה׃

²⁰ הביש מואב כי חתה הילילי וזעקי הגידו בארנון כי שדד מואב׃

²¹ ומשפט בא אל ארץ המישר אל חלון ואל יהצה ועל מופעת׃

²² ועל דיבון ועל נבו ועל בית דבלתים׃

²³ ועל קריתים ועל בית גמול ועל בית מעון׃

²⁴ ועל קריות ועל בצרה ועל כל ערי ארץ מואב הרחקות והקרבות׃

²⁵ נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאם יהוה׃

²⁶ השכירהו כי על יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם הוא׃

²⁷ ואם לוא השחק היה לך ישראל אם בגנבים נמצאה כי מדי דבריך בו תתנודד׃

²⁸ עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת׃

²⁹ שמענו גאון מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו׃

³⁰ אני ידעתי נאם יהוה עברתו ולא כן בדיו לא כן עשו׃

³¹ על כן על מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל אנשי קיר חרש יהגה׃

³² מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו על קיצך ועל בצירך שדד נפל׃

³³ ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי לא ידרך הידד הידד לא הידד׃

³⁴ מזעקת חשבון עד אלעלה עד יהץ נתנו קולם מצער עד חרנים עגלת שלשיה כי גם מי נמרים למשמות יהיו׃

³⁵ והשבתי למואב נאם יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו׃

³⁶ על כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל אנשי קיר חרש כחלילים יהמה על כן יתרת עשה אבדו׃

³⁷ כי כל ראש קרחה וכל זקן גרעה על כל ידים גדדת ועל מתנים שק׃

³⁸ על כל גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי שברתי את מואב ככלי אין חפץ בו נאם יהוה׃

³⁹ איך חתה הילילו איך הפנה ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל סביביו׃

⁴⁰ כי כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל מואב׃

⁴¹ נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה׃

⁴² ונשמד מואב מעם כי על יהוה הגדיל׃

⁴³ פחד ופחת ופח עליך יושב מואב נאם יהוה׃

⁴⁴ הניס מפני הפחד יפל אל הפחת והעלה מן הפחת ילכד בפח כי אביא אליה אל מואב שנת פקדתם נאם יהוה׃

⁴⁵ בצל חשבון עמדו מכח נסים כי אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון׃

⁴⁶ אוי לך מואב אבד עם כמוש כי לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה׃

⁴⁷ ושבתי שבות מואב באחרית הימים נאם יהוה עד הנה משפט מואב׃

¹ The heavens and the earth were finished, and all their vast array.

² On the seventh day God finished his work which he had made; and he rested on the seventh day from all his work which he had made.

³ God blessed the seventh day, and made it holy, because he rested in it from all his work which he had created and made.

⁴ This is the history of the generations of the heavens and of the earth when they were created, in the day that Yahweh God made the earth and the heavens.

⁵ No plant of the field was yet in the earth, and no herb of the field had yet sprung up; for Yahweh God had not caused it to rain on the earth. There was not a man to till the ground,

⁶ but a mist went up from the earth, and watered the whole surface of the ground.

⁷ Yahweh God formed man from the dust of the ground, and breathed into his nostrils the breath of life; and man became a living soul.

⁸ Yahweh God planted a garden eastward, in Eden, and there he put the man whom he had formed.

⁹ Out of the ground Yahweh God made every tree to grow that is pleasant to the sight, and good for food; the tree of life also in the middle of the garden, and the tree of the knowledge of good and evil.

¹⁰ A river went out of Eden to water the garden; and from there it was parted, and became four heads.

¹¹ The name of the first is Pishon: this is the one which flows through the whole land of Havilah, where there is gold;

¹² and the gold of that land is good. There is aromatic resin and the onyx stone.

¹³ The name of the second river is Gihon: the same river that flows through the whole land of Cush.

¹⁴ The name of the third river is Hiddekel: this is the one which flows in front of Assyria. The fourth river is the Euphrates.

¹⁵ Yahweh God took the man, and put him into the garden of Eden to dress it and to keep it.

¹⁶ Yahweh God commanded the man, saying, "Of every tree of the garden you may freely eat;

¹⁷ but of the tree of the knowledge of good and evil, you shall not eat of it; for in the day that you eat of it you will surely die."

¹⁸ Yahweh God said, "It is not good that the man should be alone; I will make him a helper suitable for him."

¹⁹ Out of the ground Yahweh God formed every animal of the field, and every bird of the sky, and brought them to the man to see what he would call them. Whatever the man called every living creature, that was its name.

²⁰ The man gave names to all livestock, and to the birds of the sky, and to every animal of the field; but for man there was not found a helper suitable for him.

²¹ Yahweh God caused a deep sleep to fall on the man, and he slept; and he took one of his ribs, and closed up the flesh in its place.

²² He made the rib, which Yahweh God had taken from the man, into a woman, and brought her to the man.

²³ The man said, "This is now bone of my bones, and flesh of my flesh. She will be called 'woman,' because she was taken out of man."

²⁴ Therefore a man will leave his father and his mother, and will join with his wife, and they will be one flesh.

²⁵ They were both naked, the man and his wife, and were not ashamed.