¹¹ ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ותלך תמר ותשב בית אביה׃

¹ בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃

² שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃

³ קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃

⁴ אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃

⁵ לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃

⁶ כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃

⁷ וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃

⁸ עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃

⁹ בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃

¹⁰ והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃

¹¹ המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃

¹² פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃

¹³ והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃

¹⁴ זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃

¹⁵ על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃

¹⁶ מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃

¹⁷ נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃

¹⁸ לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃

¹⁹ כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃

²⁰ צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃

²¹ הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃

²² הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃

²³ עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃

²⁴ ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃

²⁵ אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃

²⁶ כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃

²⁷ דרכי שאול ביתה ירדות אל חדרי מות׃