Нова хришћанска студија Библије

Библија

 

Daniyel 4

Студија

   

1 אנה נבוכדנצר שלה הוית בביתי ורעןן בהיכלי׃

2 חלם חזית וידחלנני והרהרין על־משכבי וחזוי ראשי יבהלנני׃

3 ומני שים טעם להנעלה קדמי לכל חכימי בבל די־פשר חלמא יהודענני׃

4 באדין [כ= עללין] [ק= עלין] חרטמיא אשפיא [כ= כשדיא] [ק= כשדאי] וגזריא וחלמא אמר אנה קדמיהון ופשרה לא־מהודעין לי׃

5 ועד אחרין על קדמי דניאל די־שמה בלטשאצר כשם אלהי ודי רוח־אלהין קדישין בה וחלמא קדמוהי אמרת׃

6 בלטשאצר רב חרטמיא די אנה ידעת די רוח אלהין קדישין בך וכל־רז לא־אנס לך חזוי חלמי די־חזית ופשרה אמר׃

7 וחזוי ראשי על־משכבי חזה הוית ואלו אילן בגוא ארעא ורומה שגיא׃

8 רבה אילנא ותקף ורומה ימטא לשמיא וחזותה לסוף כל־ארעא׃

9 עפיה שפיר ואנבה שגיא ומזון לכלא־בה תחתוהי תטלל חיות ברא ובענפוהי [כ= ידרון] [ק= ידורן] צפרי שמיא ומנה יתזין כל־בשרא׃

10 חזה הוית בחזוי ראשי על־משכבי ואלו עיר וקדיש מן־שמיא נחת׃

11 קרא בחיל וכן אמר גדו אילנא וקצצו ענפוהי אתרו עפיה ובדרו אנבה תנד חיותא מן־תחתוהי וצפריא מן־ענפוהי׃

12 ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו ובאסור די־פרזל ונחש בדתאא די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם־חיותא חלקה בעשב ארעא׃

13 לבבה מן־[כ= אנושא] [ק= אנשא] ישנון ולבב חיוה יתיהב לה ושבעה עדנין יחלפון עלוהי׃

14 בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא עד־דברת די ינדעון חייא די־שליט [כ= עליא] [ק= עלאה] במלכות [כ= אנושא] [ק= אנשא] ולמן־די יצבא יתננה ושפל אנשים יקים [כ= עליה] [ק= עלה]׃

15 דנה חלמא חזית אנה מלכא נבוכדנצר [כ= ואנתה] [ק= ואנת] בלטשאצר פשרא אמר כל־קבל די כל־חכימי מלכותי לא־יכלין פשרא להודעתני [כ= ואנתה] [ק= ואנת] כהל די רוח־אלהין קדישין בך׃

16 אדין דניאל די־שמה בלטשאצר אשתוםם כשעה חדה ורעינהי יבהלנה ענה מלכא ואמר בלטשאצר חלמא ופשרא אל־יבהלך ענה בלטשאצר ואמר [כ= מראי] [ק= מרי] חלמא [כ= לשנאיך] [ק= לשנאך] ופשרה [כ= לעריך] [ק= לערך]׃*

17 אילנא די חזית די רבה ותקף ורומה ימטא לשמיא וחזותה לכל־ארעא׃

18 ועפיה שפיר ואנבה שגיא ומזון לכלא־בה תחתוהי תדור חיות ברא ובענפוהי ישכןן צפרי שמיא׃

19 [כ= אנתה] [ק= אנת]־הוא מלכא די רבית ותקפת ורבותך רבת ומטת לשמיא ושלטנך לסוף ארעא׃

20 ודי חזה מלכא עיר וקדיש נחת מן־שמיא ואמר גדו אילנא וחבלוהי ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו ובאסור די־פרזל ונחש בדתאא די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם־חיות ברא חלקה עד די־שבעה עדנין יחלפון עלוהי׃

21 דנה פשרא מלכא וגזרת [כ= עליא] [ק= עלאה] היא די מטת על־[כ= מראי] [ק= מרי] מלכא׃

22 ולך טרדין מן־אנשא ועם־חיות ברא להוה מדרך ועשבא כתורין לך יטעמון ומטל שמיא לך מצבעין ושבעה עדנין יחלפון [כ= עליך] [ק= עלך] עד די־תנדע די־שליט [כ= עליא] [ק= עלאה] במלכות אנשא ולמן־די יצבא יתננה׃

23 ודי אמרו למשבק עקר שרשוהי די אילנא מלכותך לך קימה מן־די תנדע די שלטן שמיא׃

24 להן מלכא מלכי ישפר [כ= עליך] [ק= עלך] [כ= וחטיך] [ק= וחטאך] בצדקה פרק ועויתך במחן ענין הן תהוא ארכה לשלותך׃

25 כלא מטא על־נבוכדנצר מלכא׃ ף

26 לקצת ירחין תרי־עשר על־היכל מלכותא די בבל מהלך הוה׃

27 ענה מלכא ואמר הלא דא־היא בבל רבתא די־אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי׃

28 עוד מלתא בפם מלכא קל מן־שמיא נפל לך אמרין נבוכדנצר מלכא מלכותה עדת מנך׃

29 ומן־אנשא לך טרדין ועם־חיות ברא מדרך עשבא כתורין לך יטעמון ושבעה עדנין יחלפון [כ= עליך] [ק= עלך] עד די־תנדע די־שליט [כ= עליא] [ק= עלאה] במלכות אנשא ולמן־די יצבא יתננה׃

30 בה־שעתא מלתא ספת על־נבוכדנצר ומן־אנשא טריד ועשבא כתורין יאכל ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די שערה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין׃

31 ולקצת יומיה אנה נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב [כ= ולעליא] [ק= ולעלאה] ברכת ולחי עלמא שבחת והדרת די שלטנה שלטן עלם ומלכותה עם־דר ודר׃

32 וכל־[כ= דארי] [ק= דירי] ארעא כלה חשיבין וכמצביה עבד בחיל שמיא [כ= ודארי] [ק= ודירי] ארעא ולא איתי די־ימחא בידה ויאמר לה מה עבדת׃

33 בה־זמנא מנדעי יתוב עלי וליקר מלכותי הדרי וזוי יתוב עלי ולי הדברי ורברבני יבעון ועל־מלכותי התקנת ורבו יתירה הוספת לי׃

34 כען אנה נבוכדנצר משבח ומרוםם ומהדר למלך שמיא די כל־מעבדוהי קשט וארחתה דין ודי מהלכין בגוה יכל להשפלה׃ ף

   

Библија

 

Yishevah 13:17

Студија

       

17 הנני מעיר עליהם את־מדי אשר־כסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו־בו׃

Из Сведенборгових дела

 

Arcana Coelestia # 4963

Проучите овај одломак

  
/ 10837  
  

4963. 'And Joseph' means the celestial of the spiritual from the rational. This is clear from the representation of 'Joseph' as the celestial-spiritual man that comes from the rational, dealt with in 4286. Here therefore, since the Lord is the subject, the Lord's Internal Man is represented by him. Everyone born a human being is external and internal. His external man is that which is seen with the eyes; it is that which enables him to live in association with other people and enables him to carry out what belongs properly to the natural world. But the internal man is one that is not seen with the eyes; it is what enables a person to live in association with spirits and angels and to carry through what belongs properly to the spiritual world. Everyone has an internal and an external, that is, the internal man and the external man exist, to the end that through man heaven may be joined to the world. For heaven flows by way of the internal man into the external and from that influx gains a perception of what exists in the world, while the external man in the world gains from the same influx a perception of what exists in heaven. It is to this end that the human being has been created the way he has.

[2] The Lord's Human too had an External and an Internal because it pleased Him to be born like any other human being. The External, or His External Man, has been represented by 'Jacob' and after that by 'Israel', but His Internal Man is represented by 'Joseph'. The latter - the Internal Man - is what is called the celestial-spiritual man from the rational; or what amounts to the same, the Lord's Internal, which was the Human, was the celestial of the spiritual from the rational. This, and the glorification of it, are dealt with in the internal sense of the present chapter and those that follow it in which Joseph is the subject. What the celestial of the spiritual from the rational is has been explained already in 4286, 4585, 4592, 4594, namely that which comes above the celestial of the spiritual from the natural, represented by 'Israel'.

[3] The Lord was indeed born like any other human being. But it is well known that everyone who is born depends for his make-up on both his father and his mother; also that he derives his inmost self from his father, but his more external aspects, or those which clothe his inmost self, from his mother. That is to say, both what he derives from his father and what he derives from his mother are defiled with hereditary evil. But in the Lord's case it was different. That which He derived from His mother possessed a hereditary nature essentially the same as that existing in any other human being; but what He derived from His Father, who was Jehovah, was Divine. Consequently the Lord's Internal Man was unlike the internal of any other human being, for His Inmost Self was Jehovah. Being intermediate this is therefore called the celestial of the spiritual from the rational. But in the Lord's Divine mercy more will be said about this later on.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org