1
ויאמר יהוה אל־משה ואל־אהרן בארץ מצרים לאמר׃
2
החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה׃
3
דברו אל־כל־עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית־אבת שה לבית׃
4
ואם־ימעט הבית מהית משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל־ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על־השה׃
5
שה תמים זכר בן־שנה יהיה לכם מן־הכבשים ומן־העזים תקחו׃
6
והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת־ישראל בין הערבים׃
7
ולקחו מן־הדם ונתנו על־שתי המזוזת ועל־המשקוף על הבתים אשר־יאכלו אתו בהם׃
8
ואכלו את־הבשר בלילה הזה צלי־אש ומצות על־מררים יאכלהו׃
9
אל־תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם־צלי־אש ראשו על־כרעיו ועל־קרבו׃
10
ולא־תותירו ממנו עד־בקר והנתר ממנו עד־בקר באש תשרפו׃
11
וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה׃
12
ועברתי בארץ־מצרים בלילה הזה והכיתי כל־בכור בארץ מצרים מאדם ועד־בהמה ובכל־אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה׃
13
והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את־הדם ופסחתי עלכם ולא־יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים׃
14
והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו׃
15
שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל־אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד־יום השבעי׃
16
וביום הראשון מקרא־קדש וביום השביעי מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכה לא־יעשה בהם אך אשר יאכל לכל־נפש הוא לבדו יעשה לכם׃
17
ושמרתם את־המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את־צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את־היום הזה לדרתיכם חקת עולם׃
18
בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב׃
19
שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל־אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ׃
20
כל־מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות׃ ף
21
ויקרא משה לכל־זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח׃
22
ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר־בסף והגעתם אל־המשקוף ואל־שתי המזוזת מן־הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח־ביתו עד־בקר׃
23
ועבר יהוה לנגף את־מצרים וראה את־הדם על־המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על־הפתח ולא יתן המשחית לבא אל־בתיכם לנגף׃
24
ושמרתם את־הדבר הזה לחק־לך ולבניך עד־עולם׃
25
והיה כי־תבאו אל־הארץ אשר יתן יהוה לכם כאשר דבר ושמרתם את־העבדה הזאת׃
26
והיה כי־יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם׃
27
ואמרתם זבח־פסח הוא ליהוה אשר פסח על־בתי בני־ישראל במצרים בנגפו את־מצרים ואת־בתינו הציל ויקד העם וישתחוו׃
28
וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה ואהרן כן עשו׃ ס
29
ויהי בחצי הלילה ויהוה הכה כל־בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על־כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה׃
30
ויקם פרעה לילה הוא וכל־עבדיו וכל־מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי־אין בית אשר אין־שם מת׃
31
ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם־אתם גם־בני ישראל ולכו עבדו את־יהוה כדברכם׃
32
גם־צאנכם גם־בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם־אתי׃
33
ותחזק מצרים על־העם למהר לשלחם מן־הארץ כי אמרו כלנו מתים׃
34
וישא העם את־בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על־שכםם׃
35
ובני־ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי־כסף וכלי זהב ושמלת׃
36
ויהוה נתן את־חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את־מצרים׃ ף
37
ויסעו בני־ישראל מרעמסס סכתה כשש־מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף׃
38
וגם־ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד׃
39
ויאפו את־הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי־גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם־צדה לא־עשו להם׃
40
ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה׃
41
ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל־צבאות יהוה מארץ מצרים׃
42
ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא־הלילה הזה ליהוה שמרים לכל־בני ישראל לדרתם׃ ף
43
ויאמר יהוה אל־משה ואהרן זאת חקת הפסח כל־בן־נכר לא־יאכל בו׃
44
וכל־עבד איש מקנת־כסף ומלתה אתו אז יאכל בו׃
45
תושב ושכיר לא־יאכל־בו׃
46
בבית אחד יאכל לא־תוציא מן־הבית מן־הבשר חוצה ועצם לא תשברו־בו׃
48
וכי־יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה המול לו כל־זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל־ערל לא־יאכל בו׃
49
תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם׃
50
ויעשו כל־בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה ואת־אהרן כן עשו׃ ס
51
ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את־בני ישראל מארץ מצרים על־צבאתם׃ ף
