¹ והיה מספר בני־ישראל כחול הים אשר לא־ימד ולא יספר והיה במקום אשר־יאמר להם לא־עמי אתם יאמר להם בני אל־חי׃

² ונקבצו בני־יהודה ובני־ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן־הארץ כי גדול יום יזרעאל׃

³ אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה׃

⁴ ריבו באםכם ריבו כי־היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה׃

⁵ פן־אפשיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא׃

⁶ ואת־בניה לא ארחם כי־בני זנונים המה׃

⁷ כי זנתה אםם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי׃

⁸ לכן הנני־שך את־דרךך בסירים וגדרתי את־גדרה ונתיבותיה לא תמצא׃

⁹ ורדפה את־מאהביה ולא־תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל־אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה׃

¹⁰ והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל׃

¹¹ לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את־ערותה׃

¹² ועתה אגלה את־נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא־יצילנה מידי׃

¹³ והשבתי כל־משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה׃

¹⁴ והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו־לי מאהבי ושמתים ליער ואכלתם חית השדה׃

¹⁵ ופקדתי עליה את־ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם־יהוה׃ ף

¹⁶ לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על־לבה׃

¹⁷ ונתתי לה את־כרמיה משם ואת־עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלתה מארץ־מצרים׃ ס

¹⁸ והיה ביום־ההוא נאם־יהוה תקראי אישי ולא־תקראי־לי עוד בעלי׃

¹⁹ והסרתי את־שמות הבעלים מפיה ולא־יזכרו עוד בשםם׃

²⁰ וכרתי להם ברית ביום ההוא עם־חית השדה ועם־עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן־הארץ והשכבתים לבטח׃

²¹ וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים׃

²² וארשתיך לי באמונה וידעת את־יהוה׃ ס

²³ והיה ביום ההוא אענה נאם־יהוה אענה את־השמים והם יענו את־הארץ׃

²⁴ והארץ תענה את־הדגן ואת־התירוש ואת־היצהר והם יענו את־יזרעאל׃

²⁵ וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את־לא רחמה ואמרתי ללא־עמי עמי־אתה והוא יאמר אלהי׃ ף

¹ הדבר אשר חזה ישעיהו בן־אמוץ על־יהודה וירושלם׃

² והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית־יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל־הגוים׃

³ והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל־הר־יהוה אל־בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר־יהוה מירושלם׃

⁴ ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא־ישא גוי אל־גוי חרב ולא־ילמדו עוד מלחמה׃ ף

⁵ בית יעקב לכו ונלכה באור יהוה׃

⁶ כי נטשתה עמך בית יעקב כי מלאו מקדם ועננים כפלשתים ובילדי נכרים ישפיקו׃

⁷ ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאצרתיו ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבתיו׃

⁸ ותמלא ארצו אלילים למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעתיו׃

⁹ וישח אדם וישפל־איש ואל־תשא להם׃

¹⁰ בוא בצור והטמן בעפר מפני פחד יהוה ומהדר גאנו׃

¹¹ עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא׃ ס

¹² כי יום ליהוה צבאות על כל־גאה ורם ועל כל־נשא ושפל׃

¹³ ועל כל־ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל־אלוני הבשן׃

¹⁴ ועל כל־ההרים הרמים ועל כל־הגבעות הנשאות׃

¹⁵ ועל כל־מגדל גבה ועל כל־חומה בצורה׃

¹⁶ ועל כל־אניות תרשיש ועל כל־שכיות החמדה׃

¹⁷ ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא׃

¹⁸ והאלילים כליל יחלף׃

¹⁹ ובאו במערות צרים ובמחלות עפר מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ׃

²⁰ ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו־לו להשתחות לחפר פרות ולעטלפים׃

²¹ לבוא בנקרות הצרים ובסעפי הסלעים מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ׃

²² חדלו לכם מן־האדם אשר נשמה באפו כי־במה נחשב הוא׃ ף