¹ גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו כרב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו היטיבו מצבות׃

² חלק לבם עתה יאשמו הוא יערף מזבחותם ישדד מצבותם׃

³ כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את יהוה והמלך מה יעשה לנו׃

⁴ דברו דברים אלות שוא כרת ברית ופרח כראש משפט על תלמי שדי׃

⁵ לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו׃

⁶ גם אותו לאשור יובל מנחה למלך ירב בשנה אפרים יקח ויבוש ישראל מעצתו׃

⁷ נדמה שמרון מלכה כקצף על פני מים׃

⁸ ונשמדו במות און חטאת ישראל קוץ ודרדר יעלה על מזבחותם ואמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו׃

⁹ מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו לא תשיגם בגבעה מלחמה על בני עלוה׃

¹⁰ באותי ואסרם ואספו עליהם עמים באסרם לשתי עינתם׃

¹¹ ואפרים עגלה מלמדה אהבתי לדוש ואני עברתי על טוב צוארה ארכיב אפרים יחרוש יהודה ישדד לו יעקב׃

¹² זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד נירו לכם ניר ועת לדרוש את יהוה עד יבוא וירה צדק לכם׃

¹³ חרשתם רשע עולתה קצרתם אכלתם פרי כחש כי בטחת בדרכך ברב גבוריך׃

¹⁴ וקאם שאון בעמך וכל מבצריך יושד כשד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה אם על בנים רטשה׃

¹⁵ ככה עשה לכם בית אל מפני רעת רעתכם בשחר נדמה נדמה מלך ישראל׃

¹ Moreover take thou up a lamentation for the princes of Israel,

² And say, What is thy mother? A lioness: she lay down among lions, she nourished her whelps among young lions.

³ And she brought up one of her whelps: it became a young lion, and it learned to catch the prey; it devoured men.

⁴ The nations also heard of him; he was taken in their pit, and they brought him with chains unto the land of Egypt.

⁵ Now when she saw that she had waited, and her hope was lost, then she took another of her whelps, and made him a young lion.

⁶ And he went up and down among the lions, he became a young lion, and learned to catch the prey, and devoured men.

⁷ And he knew their desolate palaces, and he laid waste their cities; and the land was desolate, and the fulness thereof, by the noise of his roaring.

⁸ Then the nations set against him on every side from the provinces, and spread their net over him: he was taken in their pit.

⁹ And they put him in ward in chains, and brought him to the king of Babylon: they brought him into holds, that his voice should no more be heard upon the mountains of Israel.

¹⁰ Thy mother is like a vine in thy blood, planted by the waters: she was fruitful and full of branches by reason of many waters.

¹¹ And she had strong rods for the sceptres of them that bare rule, and her stature was exalted among the thick branches, and she appeared in her height with the multitude of her branches.

¹² But she was plucked up in fury, she was cast down to the ground, and the east wind dried up her fruit: her strong rods were broken and withered; the fire consumed them.

¹³ And now she is planted in the wilderness, in a dry and thirsty ground.

¹⁴ And fire is gone out of a rod of her branches, which hath devoured her fruit, so that she hath no strong rod to be a sceptre to rule. This is a lamentation, and shall be for a lamentation.