Étude Biblique pour le Nouveau Christianisme

Le texte de la Bible

 

Bereshit 31

Étudier

   

1 וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה׃

2 וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום׃

3 ויאמר יהוה אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך׃

4 וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו׃

5 ויאמר להן ראה אנכי את פני אביכן כי איננו אלי כתמל שלשם ואלהי אבי היה עמדי׃

6 ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן׃

7 ואביכן התל בי והחלף את משכרתי עשרת מנים ולא נתנו אלהים להרע עמדי׃

8 אם כה יאמר נקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן נקדים ואם כה יאמר עקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן עקדים׃

9 ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי׃

10 ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום והנה העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים׃

11 ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני׃

12 ויאמר שא נא עיניך וראה כל העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך׃

13 אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך׃

14 ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו׃

15 הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו׃

16 כי כל העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה׃

17 ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים׃

18 וינהג את כל מקנהו ואת כל רכשו אשר רכש מקנה קנינו אשר רכש בפדן ארם לבוא אל יצחק אביו ארצה כנען׃

19 ולבן הלך לגזז את צאנו ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה׃

20 ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא׃

21 ויברח הוא וכל אשר לו ויקם ויעבר את הנהר וישם את פניו הר הגלעד׃

22 ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב׃

23 ויקח את אחיו עמו וירדף אחריו דרך שבעת ימים וידבק אתו בהר הגלעד׃

24 ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע׃

25 וישג לבן את יעקב ויעקב תקע את אהלו בהר ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד׃

26 ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את לבבי ותנהג את בנתי כשביות חרב׃

27 למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור׃

28 ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי עתה הסכלת עשו׃

29 יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע׃

30 ועתה הלך הלכת כי נכסף נכספתה לבית אביך למה גנבת את אלהי׃

31 ויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי כי אמרתי פן תגזל את בנותיך מעמי׃

32 עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר לך מה עמדי וקח לך ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם׃

33 ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהת ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל׃

34 ורחל לקחה את התרפים ותשמם בכר הגמל ותשב עליהם וימשש לבן את כל האהל ולא מצא׃

35 ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי ויחפש ולא מצא את התרפים׃

36 ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי׃

37 כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו׃

38 זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי׃

39 טרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי לילה׃

40 הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני׃

41 זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך ותחלף את משכרתי עשרת מנים׃

42 לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש׃

43 ויען לבן ויאמר אל יעקב הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה ראה לי הוא ולבנתי מה אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו׃

44 ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך׃

45 ויקח יעקב אבן וירימה מצבה׃

46 ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל ויאכלו שם על הגל׃

47 ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד׃

48 ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על כן קרא שמו גלעד׃

49 והמצפה אשר אמר יצף יהוה ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו׃

50 אם תענה את בנתי ואם תקח נשים על בנתי אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני ובינך׃

51 ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי ביני ובינך׃

52 עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבר אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבר אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה׃

53 אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו יצחק׃

54 ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל לחם ויאכלו לחם וילינו בהר׃

55 וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם וילך וישב לבן למקמו׃

   

Des oeuvres de Swedenborg

 

Arcana Coelestia #4174

Étudier ce passage

  
/ 10837  
  

4174. Whether stolen by day or stolen by night. That this signifies the evil of self-merit in like manner, is evident from the signification of “stolen” or of “theft,” as being the evil of self-merit. There is the evil of self-merit when a man ascribes good to himself, and supposes that it is from himself, and on this account desires to merit salvation. This evil is what is signified in the internal sense by “theft.” But in regard to this evil, all who are being reformed at first suppose that good is from themselves, and therefore that by the good which they do they merit salvation; for their supposing that they merit salvation by the good which they do is the result of their supposing that the good is from themselves, for the one idea coheres with the other. But they who suffer themselves to be regenerated do not confirm this in their thought, or persuade themselves that it is so; but the idea is gradually dissipated. For so long as anyone is in the external man, as is the case with all in the beginning of their reformation, he cannot do otherwise than think so, because he thinks solely from his external man. But when the external man together with its concupiscences is being removed, and the internal man is beginning to work; that is, when the Lord flows in through the internal man with the light of intelligence, and thereby enlightens the external man; the man then begins to believe otherwise, and ascribes good not to himself, but to the Lord. From this it is plain what is here meant by that evil of self-merit through which comes good, in like manner as through the evil which is not of fault, concerning which above. But if when he has arrived at adult age a man confirms in his thought, and altogether persuades himself that he merits salvation by the good he does, the evil in question inheres radically, and cannot be amended. For such men claim to themselves that which is the Lord’s, and thus do not receive the good which continually flows in from the Lord; but immediately on its flowing in, divert it to themselves, and into their own, and consequently defile it. These are the evils which in the proper sense are signified by “thefts” (see n. 2609).

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org