¹ וידבר יהוה אל־משה בערבת מואב על־ירדן ירחו לאמר׃

² צו את־בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבתיהם תתנו ללוים׃

³ והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם׃

⁴ ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב׃

⁵ ומדתם מחוץ לעיר את־פאת־קדמה אלפים באמה ואת־פאת־נגב אלפים באמה ואת־פאת־ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה והעיר בתוך זה יהיה להם מגרשי הערים׃

⁶ ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש־ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר׃

⁷ כל־הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמנה עיר אתהן ואת־מגרשיהן׃

⁸ והערים אשר תתנו מאחזת בני־ישראל מאת הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו איש כפי נחלתו אשר ינחלו יתן מעריו ללוים׃ ף

⁹ וידבר יהוה אל־משה לאמר׃

¹⁰ דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם עברים את־הירדן ארצה כנען׃

¹¹ והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם ונס שמה רצח מכה־נפש בשגגה׃

¹² והיו לכם הערים למקלט מגאל ולא ימות הרצח עד־עמדו לפני העדה למשפט׃

¹³ והערים אשר תתנו שש־ערי מקלט תהיינה לכם׃

¹⁴ את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט תהיינה׃

¹⁵ לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש־הערים האלה למקלט לנוס שמה כל־מכה־נפש בשגגה׃

¹⁶ ואם־בכלי ברזל הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח׃

¹⁷ ואם באבן יד אשר־ימות בה הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח׃

¹⁸ או בכלי עץ־יד אשר־ימות בו הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח׃

¹⁹ גאל הדם הוא ימית את־הרצח בפגעו־בו הוא ימיתנו׃

²⁰ ואם־בשנאה יהדפנו או־השליך עליו בצדיה וימת׃

²¹ או באיבה הכהו בידו וימת מות־יומת המכה רצח הוא גאל הדם ימית את־הרצח בפגעו־בו׃

²² ואם־בפתע בלא־איבה הדפו או־השליך עליו כל־כלי בלא צדיה׃

²³ או בכל־אבן אשר־ימות בה בלא ראות ויפל עליו וימת והוא לא־אויב לו ולא מבקש רעתו׃

²⁴ ושפטו העדה בין המכה ובין גאל הדם על המשפטים האלה׃

²⁵ והצילו העדה את־הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל־עיר מקלטו אשר־נס שמה וישב בה עד־מות הכהן הגדל אשר־משח אתו בשמן הקדש׃

²⁶ ואם־יצא יצא הרצח את־גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה׃

²⁷ ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו ורצח גאל הדם את־הרצח אין לו דם׃

²⁸ כי בעיר מקלטו ישב עד־מות הכהן הגדל ואחרי מות הכהן הגדל ישוב הרצח אל־ארץ אחזתו׃

²⁹ והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבתיכם׃

³⁰ כל־מכה־נפש לפי עדים ירצח את־הרצח ועד אחד לא־יענה בנפש למות׃

³¹ ולא־תקחו כפר לנפש רצח אשר־הוא רשע למות כי־מות יומת׃

³² ולא־תקחו כפר לנוס אל־עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד־מות הכהן׃

³³ ולא־תחניפו את־הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את־הארץ ולארץ לא־יכפר לדם אשר שפך־בה כי־אם בדם שפכו׃

³⁴ ולא תטמא את־הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה כי אני יהוה שכן בתוך בני ישראל׃ ף

¹ ויאמר יהוה אל־משה ואל־אהרן בארץ מצרים לאמר׃

² החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה׃

³ דברו אל־כל־עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית־אבת שה לבית׃

⁴ ואם־ימעט הבית מהית משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל־ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על־השה׃

⁵ שה תמים זכר בן־שנה יהיה לכם מן־הכבשים ומן־העזים תקחו׃

⁶ והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת־ישראל בין הערבים׃

⁷ ולקחו מן־הדם ונתנו על־שתי המזוזת ועל־המשקוף על הבתים אשר־יאכלו אתו בהם׃

⁸ ואכלו את־הבשר בלילה הזה צלי־אש ומצות על־מררים יאכלהו׃

⁹ אל־תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם־צלי־אש ראשו על־כרעיו ועל־קרבו׃

¹⁰ ולא־תותירו ממנו עד־בקר והנתר ממנו עד־בקר באש תשרפו׃

¹¹ וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה׃

¹² ועברתי בארץ־מצרים בלילה הזה והכיתי כל־בכור בארץ מצרים מאדם ועד־בהמה ובכל־אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה׃

¹³ והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את־הדם ופסחתי עלכם ולא־יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים׃

¹⁴ והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו׃

¹⁵ שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל־אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד־יום השבעי׃

¹⁶ וביום הראשון מקרא־קדש וביום השביעי מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכה לא־יעשה בהם אך אשר יאכל לכל־נפש הוא לבדו יעשה לכם׃

¹⁷ ושמרתם את־המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את־צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את־היום הזה לדרתיכם חקת עולם׃

¹⁸ בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב׃

¹⁹ שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל־אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ׃

²⁰ כל־מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות׃ ף

²¹ ויקרא משה לכל־זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח׃

²² ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר־בסף והגעתם אל־המשקוף ואל־שתי המזוזת מן־הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח־ביתו עד־בקר׃

²³ ועבר יהוה לנגף את־מצרים וראה את־הדם על־המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על־הפתח ולא יתן המשחית לבא אל־בתיכם לנגף׃

²⁴ ושמרתם את־הדבר הזה לחק־לך ולבניך עד־עולם׃

²⁵ והיה כי־תבאו אל־הארץ אשר יתן יהוה לכם כאשר דבר ושמרתם את־העבדה הזאת׃

²⁶ והיה כי־יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם׃

²⁷ ואמרתם זבח־פסח הוא ליהוה אשר פסח על־בתי בני־ישראל במצרים בנגפו את־מצרים ואת־בתינו הציל ויקד העם וישתחוו׃

²⁸ וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה ואהרן כן עשו׃ ס

²⁹ ויהי בחצי הלילה ויהוה הכה כל־בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על־כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה׃

³⁰ ויקם פרעה לילה הוא וכל־עבדיו וכל־מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי־אין בית אשר אין־שם מת׃

³¹ ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם־אתם גם־בני ישראל ולכו עבדו את־יהוה כדברכם׃

³² גם־צאנכם גם־בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם־אתי׃

³³ ותחזק מצרים על־העם למהר לשלחם מן־הארץ כי אמרו כלנו מתים׃

³⁴ וישא העם את־בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על־שכםם׃

³⁵ ובני־ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי־כסף וכלי זהב ושמלת׃

³⁶ ויהוה נתן את־חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את־מצרים׃ ף

³⁷ ויסעו בני־ישראל מרעמסס סכתה כשש־מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף׃

³⁸ וגם־ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד׃

³⁹ ויאפו את־הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי־גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם־צדה לא־עשו להם׃

⁴⁰ ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה׃

⁴¹ ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל־צבאות יהוה מארץ מצרים׃

⁴² ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא־הלילה הזה ליהוה שמרים לכל־בני ישראל לדרתם׃ ף

⁴³ ויאמר יהוה אל־משה ואהרן זאת חקת הפסח כל־בן־נכר לא־יאכל בו׃

⁴⁴ וכל־עבד איש מקנת־כסף ומלתה אתו אז יאכל בו׃

⁴⁵ תושב ושכיר לא־יאכל־בו׃

⁴⁶ בבית אחד יאכל לא־תוציא מן־הבית מן־הבשר חוצה ועצם לא תשברו־בו׃

⁴⁷ כל־עדת ישראל יעשו אתו׃

⁴⁸ וכי־יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה המול לו כל־זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל־ערל לא־יאכל בו׃

⁴⁹ תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם׃

⁵⁰ ויעשו כל־בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה ואת־אהרן כן עשו׃ ס

⁵¹ ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את־בני ישראל מארץ מצרים על־צבאתם׃ ף