Étude Biblique pour le Nouveau Christianisme

Le texte de la Bible

 

Bereshit 9

Étudier

   

1 ויברך אלהים את־נח ואת־בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את־הארץ׃

2 ומוראכם וחתכם יהיה על כל־חית הארץ ועל כל־עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל־דגי הים בידכם נתנו׃

3 כל־רמש אשר הוא־חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את־כל׃

4 אך־בשר בנפשו דמו לא תאכלו׃

5 ואך את־דםכם לנפשתיכם אדרש מיד כל־חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את־נפש האדם׃

6 שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את־האדם׃

7 ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו־בה׃ ס

8 ויאמר אלהים אל־נח ואל־בניו אתו לאמר׃

9 ואני הנני מקים את־בריתי אתכם ואת־זרעכם אחריכם׃

10 ואת כל־נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל־חית הארץ אתכם מכל יצאי התבה לכל חית הארץ׃

11 והקמתי את־בריתי אתכם ולא־יכרת כל־בשר עוד ממי המבול ולא־יהיה עוד מבול לשחת הארץ׃

12 ויאמר אלהים זאת אות־הברית אשר־אני נתן ביני וביניכם ובין כל־נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם׃

13 את־קשתי נתתי בעןן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ׃

14 והיה בענני עןן על־הארץ ונראתה הקשת בעןן׃

15 וזכרתי את־בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל־נפש חיה בכל־בשר ולא־יהיה עוד המים למבול לשחת כל־בשר׃

16 והיתה הקשת בעןן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל־נפש חיה בכל־בשר אשר על־הארץ׃

17 ויאמר אלהים אל־נח זאת אות־הברית אשר הקמתי ביני ובין כל־בשר אשר על־הארץ׃ ף

18 ויהיו בני־נח היצאים מן־התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען׃

19 שלשה אלה בני־נח ומאלה נפצה כל־הארץ׃

20 ויחל נח איש האדמה ויטע כרם׃

21 וישת מן־היין וישכר ויתגל בתוך אהלה׃*

22 וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני־אחיו בחוץ׃

23 ויקח שם ויפת את־השמלה וישימו* על־שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו׃

24 וייקץ נח מיינו וידע את אשר־עשה־לו בנו הקטן׃

25 ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו׃

26 ויאמר ברוך יהוה אלהי שם ויהי כנען עבד למו׃

27 יפת אלהים ליפת וישכן באהלי־שם ויהי כנען עבד למו׃

28 ויחי־נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה׃

29 ויהיו כל־ימי־נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת׃ ף

   

Des oeuvres de Swedenborg

 

Arcana Coelestia #1047

Étudier ce passage

  
/ 10837  
  

1047. And it shall come to pass, when I bring a cloud over the earth. That this signifies when on account of the Own of man’s will part the faith of charity does not appear, is evident from what has been said just above about the earth-or the Own of man’s will part—namely, that it is of such a nature that it continually pours into the intellectual part of man what is obscure, or false, which is a “clouding over” and is the source of all falsity. This is sufficiently evident from the fact that the loves of self and of the world—which are of man’s will—are nothing but hatred. For insofar as anyone loves himself, so far he hates the neighbor. And because these loves are so contrary to heavenly love, such things must needs continually flow in from them as are contrary to mutual love, and in the intellectual part all these are falsities. Thence comes all its darkness and obscurity. Falsity beclouds truth, just as a dark cloud does the light of the sun. And because falsity and truth cannot be together, just as darkness and light cannot, it plainly follows that the one departs as the other comes. And since this happens with alternation, it is therefore said here, “When I bring a cloud over the earth” that is, when through the Own of the will part, the faith of charity, or truth with its derivative good, does not appear, and still less good with its derivative truth.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org