Étude Biblique pour le Nouveau Christianisme

Le texte de la Bible

 

Bereshit 1

Étudier

1 בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ׃

2 והארץ היתה תהו ובהו וחשך על־פני תהום ורוח אלהים מרחפת על־פני המים׃

3 ויאמר אלהים יהי אור ויהי־אור׃

4 וירא אלהים את־האור כי־טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך׃

5 ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי־ערב ויהי־בקר יום אחד׃ ף

6 ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים׃

7 ויעש אלהים את־הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי־כן׃

8 ויקרא אלהים לרקיע שמים ויהי־ערב ויהי־בקר יום שני׃ ף

9 ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל־מקום אחד ותראה היבשה ויהי־כן׃

10 ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי־טוב׃

11 ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו־בו על־הארץ ויהי־כן׃

12 ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה־פרי* אשר זרעו־בו למינהו וירא אלהים כי־טוב׃

13 ויהי־ערב ויהי־בקר יום שלישי׃ ף

14 ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים׃

15 והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על־הארץ ויהי־כן׃

16 ויעש אלהים את־שני המארת הגדלים את־המאור הגדל לממשלת היום ואת־המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים׃

17 ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על־הארץ׃

18 ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החשך וירא אלהים כי־טוב׃

19 ויהי־ערב ויהי־בקר יום רביעי׃ ף

20 ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעוףף על־הארץ על־פני רקיע השמים׃

21 ויברא אלהים את־התנינם הגדלים ואת כל־נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל־עוף כנף למינהו וירא אלהים כי־טוב׃

22 ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את־המים בימים והעוף ירב בארץ׃

23 ויהי־ערב ויהי־בקר יום חמישי׃ ף

24 ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו־ארץ למינה ויהי־כן׃

25 ויעש אלהים את־חית הארץ למינה ואת־הבהמה למינה ואת כל־רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי־טוב׃

26 ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל־הארץ ובכל־הרמש הרמש על־הארץ׃

27 ויברא אלהים את־האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם׃

28 ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את־הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל־חיה הרמשת על־הארץ׃

29 ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את־כל־עשב זרע זרע אשר על־פני כל־הארץ ואת־כל־העץ אשר־בו פרי־עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה׃

30 ולכל־חית הארץ ולכל־עוף השמים ולכל רומש על־הארץ אשר־בו נפש חיה את־כל־ירק עשב לאכלה ויהי־כן׃

31 וירא אלהים את־כל־אשר עשה והנה־טוב מאד ויהי־ערב ויהי־בקר יום הששי׃ ף

Des oeuvres de Swedenborg

 

Arcana Coelestia #32

Étudier ce passage

  
/ 10837  
  

32. Love and faith are first called 'the great lights', then love is called 'the greater light' and faith 'the lesser light'. In reference to love it is said that it will have dominion over the day, and in reference to faith that it will have dominion over the night. Because these are arcana and have become hidden, especially at this end of an epoch, in the Lord's Divine mercy let the whole subject be opened up. The reason they have become hidden, especially at this present end of an epoch, is that now is the close of the age, when love is almost non-existent, and consequently faith too, just as the Lord Himself foretold in the Gospels with these words,

The sun will be darkened, and the moon will not give its light, and the stars will fall from heaven, and the powers of the heavens will be shaken. Matthew 24:29.

Here 'the sun' is used to mean love, which is 'darkened', 'the moon' faith which does not give its light, 'the stars' cognitions of faith which fall from heaven, and which are the various 'powers of the heavens'. The Most Ancient Church acknowledged no other faith than love itself; celestial angels as well do not know what faith is except faith which stems from love. Love pervades the whole of heaven, for in the heavens no other life is found except the life that belongs to love. This is the source of all happiness in heaven, a happiness so great that no aspect of it can be described or in any way captured in human concepts. People in whom this love is present love the Lord wholeheartedly. Yet they realize, say, and perceive that all love, thus all life, which belongs exclusively to love, and so all happiness, come from the Lord and nowhere else, and that they derive not one trace of love, life, and happiness from themselves. The Lord's being the source of all love was again represented by the greater light, that is, the sun, at the Transfiguration, for His face shone like the sun, and His garments became white as the light, Matthew 17:2. What is inmost is meant by His face, and what emanates from the inmost by His garments. Thus His Divinity is meant by the sun or love, and His Humanity by the light or wisdom coming from love.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org