¹ ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו׃

² ועתה אמת אגיד לך הנה־עוד שלשה מלכים עמדים לפרס והרביעי יעשיר עשר־גדול מכל וכחזקתו בעשרו יעיר הכל את מלכות יון׃

³ ועמד מלך גבור ומשל ממשל רב ועשה כרצונו׃

⁴ וכעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים ולא לאחריתו ולא כמשלו אשר משל כי תנתש מלכותו ולאחרים מלבד־אלה׃

⁵ ויחזק מלך־הנגב ומן־שריו ויחזק עליו ומשל ממשל רב ממשלתו׃

⁶ ולקץ שנים יתחברו ובת מלך־הנגב תבוא אל־מלך הצפון לעשות מישרים ולא־תעצר כוח הזרוע ולא יעמד וזרעו ותנתן היא ומביאיה והילדה ומחזקה בעתים׃

⁷ ועמד מנצר שרשיה כנו ויבא אל־החיל ויבא במעוז מלך הצפון ועשה בהם והחזיק׃

⁸ וגם אלהיהם עם־נסכיהם עם־כלי חמדתם כסף וזהב בשבי יבא מצרים והוא שנים יעמד ממלך הצפון׃*

⁹ ובא במלכות מלך הנגב ושב אל־אדמתו׃

¹⁰ [כ= ובנו] [ק= ובניו] יתגרו ואספו המון חילים רבים ובא בוא ושטף ועבר וישב [כ= ויתגרו] [ק= ויתגרה] עד־[כ= מעזה] [ק= מעזו]׃

¹¹ ויתמרמר מלך הנגב ויצא ונלחם עמו עם־מלך הצפון והעמיד המון רב ונתן ההמון בידו׃

¹² ונשא ההמון [כ= ירום] [ק= ורם] לבבו והפיל* רבאות ולא יעוז׃

¹³ ושב מלך הצפון והעמיד המון רב מן־הראשון ולקץ העתים שנים יבוא בוא בחיל גדול וברכוש רב׃

¹⁴ ובעתים ההם רבים יעמדו על־מלך הנגב ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו׃

¹⁵ ויבא מלך הצפון וישפך סוללה ולכד עיר מבצרות וזרעות הנגב לא יעמדו ועם מבחריו ואין כח לעמד׃

¹⁶ ויעש הבא אליו כרצונו ואין עומד לפניו ויעמד בארץ־הצבי וכלה בידו׃

¹⁷ וישם פניו לבוא בתקף כל־מלכותו וישרים עמו ועשה ובת הנשים יתן־לו להשחיתה ולא תעמד ולא־לו תהיה׃

¹⁸ [כ= וישב] [ק= וישמ*] פניו לאיים ולכד רבים והשבית קצין חרפתו לו בלתי חרפתו ישיב לו׃

¹⁹ וישב פניו למעוזי ארצו ונכשל ונפל ולא ימצא׃

²⁰ ועמד על־כנו מעביר נוגש הדר מלכות ובימים אחדים ישבר ולא באפים ולא במלחמה׃

²¹ ועמד על־כנו נבזה ולא־נתנו עליו הוד מלכות ובא בשלוה והחזיק מלכות בחלקלקות׃

²² וזרעות השטף ישטפו מלפניו וישברו וגם נגיד ברית׃

²³ ומן־התחברות אליו יעשה מרמה ועלה ועצם במעט־גוי׃

²⁴ בשלוה ובמשמני מדינה יבוא ועשה אשר לא־עשו אבתיו ואבות אבתיו בזה ושלל ורכוש להם יבזור ועל מבצרים יחשב מחשבתיו ועד־עת׃

²⁵ ויער כחו ולבבו על־מלך הנגב בחיל גדול ומלך הנגב יתגרה למלחמה בחיל־גדול ועצום עד־מאד ולא יעמד כי־יחשבו עליו מחשבות׃

²⁶ ואכלי פת־בגו ישברוהו וחילו ישטוף ונפלו חללים רבים׃

²⁷ ושניהם המלכים לבבם למרע ועל־שלחן אחד כזב ידברו ולא תצלח כי־עוד קץ למועד׃

²⁸ וישב ארצו ברכוש גדול ולבבו על־ברית קדש ועשה ושב לארצו׃

²⁹ למועד ישוב ובא בנגב ולא־תהיה כראשנה וכאחרנה׃

³⁰ ובאו בו ציים כתים ונכאה ושב וזעם על־ברית־קודש ועשה ושב ויבן על־עזבי ברית קדש׃

³¹ וזרעים ממנו יעמדו וחללו המקדש המעוז והסירו התמיד ונתנו השקוץ משוםם׃

³² ומרשיעי ברית יחניף בחלקות ועם ידעי אלהיו יחזקו ועשו׃

³³ ומשכילי עם יבינו לרבים ונכשלו בחרב ובלהבה בשבי ובבזה ימים׃

³⁴ ובהכשלם יעזרו עזר מעט ונלוו עליהם רבים בחלקלקות׃

³⁵ ומן־המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד־עת קץ כי־עוד למועד׃

³⁶ ועשה כרצונו המלך ויתרוםם ויתגדל על־כל־אל ועל אל אלים ידבר נפלאות והצליח עד־כלה זעם כי נחרצה נעשתה׃

³⁷ ועל־אלהי אבתיו לא יבין ועל־חמדת נשים ועל־כל־אלוה לא יבין כי על־כל יתגדל׃

³⁸ ולאלה מעזים על־כנו יכבד ולאלוה אשר לא־ידעהו אבתיו יכבד בזהב ובכסף ובאבן יקרה ובחמדות׃

³⁹ ועשה למבצרי מעזים עם־אלוה נכר אשר [כ= הכיר] [ק= יכיר] ירבה כבוד והמשילם ברבים ואדמה יחלק* במחיר׃

⁴⁰ ובעת קץ יתנגח עמו מלך הנגב וישתער עליו מלך הצפון ברכב ובפרשים ובאניות רבות ובא בארצות ושטף ועבר׃

⁴¹ ובא בארץ הצבי ורבות יכשלו ואלה ימלטו מידו אדום ומואב וראשית בני עמון׃

⁴² וישלח ידו בארצות וארץ מצרים לא תהיה לפליטה׃

⁴³ ומשל במכמני הזהב והכסף ובכל חמדות מצרים ולבים וכשים במצעדיו׃

⁴⁴ ושמעות יבהלהו ממזרח ומצפון ויצא בחמא גדלה להשמיד ולהחרים רבים׃

⁴⁵ ויטע אהלי אפדנו בין ימים להר־צבי־קדש ובא עד־קצו ואין עוזר לו׃

¹ Yahweh said to Moses, "Go in to Pharaoh, for I have hardened his heart, and the heart of his servants, that I may show these my signs in the midst of them,

² and that you may tell in the hearing of your son, and of your son's son, what things I have done to Egypt, and my signs which I have done among them; that you may know that I am Yahweh."

³ Moses and Aaron went in to Pharaoh, and said to him, "This is what Yahweh, the God of the Hebrews, says: 'How long will you refuse to humble yourself before me? Let my people go, that they may serve me.

⁴ Or else, if you refuse to let my people go, behold, tomorrow I will bring locusts into your country,

⁵ and they shall cover the surface of the earth, so that one won't be able to see the earth. They shall eat the residue of that which has escaped, which remains to you from the hail, and shall eat every tree which grows for you out of the field.

⁶ Your houses shall be filled, and the houses of all your servants, and the houses of all the Egyptians; as neither your fathers nor your fathers' fathers have seen, since the day that they were on the earth to this day.'" He turned, and went out from Pharaoh.

⁷ Pharaoh's servants said to him, "How long will this man be a snare to us? Let the men go, that they may serve Yahweh, their God. Don't you yet know that Egypt is destroyed?"

⁸ Moses and Aaron were brought again to Pharaoh, and he said to them, "Go, serve Yahweh your God; but who are those who will Go?"

⁹ Moses said, "We will go with our young and with our old; with our sons and with our daughters, with our flocks and with our herds will we go; for we must hold a feast to Yahweh."

¹⁰ He said to them, "Yahweh be with you if I will let you go with your little ones! See, evil is clearly before your faces.

¹¹ Not so! Go now you who are men, and serve Yahweh; for that is what you desire!" They were driven out from Pharaoh's presence.

¹² Yahweh said to Moses, "Stretch out your hand over the land of Egypt for the locusts, that they may come up on the land of Egypt, and eat every herb of the land, even all that the hail has left."

¹³ Moses stretched forth his rod over the land of Egypt, and Yahweh brought an east wind on the land all that day, and all the night; and when it was morning, the east wind brought the locusts.

¹⁴ The locusts went up over all the land of Egypt, and rested in all the borders of Egypt. They were very grievous. Before them there were no such locusts as they, neither after them shall be such.

¹⁵ For they covered the surface of the whole earth, so that the land was darkened, and they ate every herb of the land, and all the fruit of the trees which the hail had left. There remained nothing green, either tree or herb of the field, through all the land of Egypt.

¹⁶ Then Pharaoh called for Moses and Aaron in haste, and he said, "I have sinned against Yahweh your God, and against you.

¹⁷ Now therefore please forgive my sin again, and pray to Yahweh your God, that he may also take away from me this death."

¹⁸ He went out from Pharaoh, and prayed to Yahweh.

¹⁹ Yahweh turned an exceeding strong west wind, which took up the locusts, and drove them into the Red Sea. There remained not one locust in all the borders of Egypt.

²⁰ But Yahweh hardened Pharaoh's heart, and he didn't let the children of Israel go.

²¹ Yahweh said to Moses, "Stretch out your hand toward the sky, that there may be darkness over the land of Egypt, even darkness which may be felt."

²² Moses stretched forth his hand toward the sky, and there was a thick darkness in all the land of Egypt three days.

²³ They didn't see one another, neither did anyone rise from his place for three days; but all the children of Israel had light in their dwellings.

²⁴ Pharaoh called to Moses, and said, "Go, serve Yahweh. Only let your flocks and your herds stay behind. Let your little ones also Go with you."

²⁵ Moses said, "You must also give into our hand sacrifices and burnt offerings, that we may sacrifice to Yahweh our God.

²⁶ Our livestock also shall go with us. Not a hoof shall be left behind, for of it we must take to serve Yahweh our God; and we don't know with what we must serve Yahweh, until we come there."

²⁷ But Yahweh hardened Pharaoh's heart, and he wouldn't let them go.

²⁸ Pharaoh said to him, "Get away from me! Be careful to see my face no more; for in the day you see my face you shall die!"

²⁹ Moses said, "You have spoken well. I will see your face again no more."