¹ ויהי הגורל למטה בני יהודה למשפחתם אל־גבול אדום מדבר־צן נגבה מקצה תימן׃

² ויהי להם גבול נגב מקצה ים המלח מן־הלשן הפנה נגבה׃

³ ויצא אל־מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה ועלה מנגב לקדש ברנע ועבר חצרון ועלה אדרה ונסב הקרקעה׃

⁴ ועבר עצמונה ויצא נחל מצרים [כ= והיה] [ק= והיו] תצאות הגבול ימה זה־יהיה לכם גבול נגב׃

⁵ וגבול קדמה ים המלח עד־קצה הירדן וגבול לפאת צפונה מלשון הים מקצה הירדן׃

⁶ ועלה הגבול בית חגלה ועבר מצפון לבית הערבה ועלה הגבול אבן בהן בן־ראובן׃

⁷ ועלה הגבול דברה מעמק עכור וצפונה פנה אל־הגלגל אשר־נכח למעלה אדמים אשר מנגב לנחל ועבר הגבול אל־מי־עין שמש והיו תצאתיו אל־עין רגל׃

⁸ ועלה הגבול גי בן־הנם אל־כתף היבוסי מנגב היא ירושלם ועלה הגבול אל־ראש ההר אשר על־פני גי־הנם ימה אשר בקצה עמק־רפאים צפנה׃

⁹ ותאר הגבול מראש ההר אל־מעין מי נפתוח ויצא אל־ערי הר־עפרון ותאר הגבול בעלה היא קרית יערים׃

¹⁰ ונסב הגבול מבעלה ימה אל־הר שעיר ועבר אל־כתף הר־יערים מצפונה היא כסלון וירד בית־שמש ועבר תמנה׃

¹¹ ויצא הגבול אל־כתף עקרון צפונה ותאר הגבול שכרונה ועבר הר־הבעלה ויצא יבנאל והיו תצאות הגבול ימה׃

¹² וגבול ים הימה הגדול וגבול זה גבול בני־יהודה סביב למשפחתם׃

¹³ ולכלב בן־יפנה נתן חלק בתוך בני־יהודה אל־פי יהוה ליהושע את־קרית ארבע אבי הענק היא חברון׃

¹⁴ וירש משם כלב את־שלושה בני הענק את־ששי ואת־אחימן ואת־תלמי ילידי הענק׃

¹⁵ ויעל משם אל־ישבי דבר ושם־דבר לפנים קרית־ספר׃

¹⁶ ויאמר כלב אשר־יכה את־קרית־ספר ולכדה ונתתי לו את־עכסה בתי לאשה׃

¹⁷ וילכדה עתניאל בן־קנז אחי כלב ויתן־לו את־עכסה בתו לאשה׃

¹⁸ ויהי בבואה ותסיתהו לשאול מאת־אביה שדה ותצנח מעל החמור ויאמר־לה כלב מה־לך׃

¹⁹ ותאמר תנה־לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני ונתתה לי גלת מים ויתן־לה את גלת עליות ואת גלת תחתיות׃ ף

²⁰ זאת נחלת מטה בני־יהודה למשפחתם׃

²¹ ויהיו הערים מקצה למטה בני־יהודה אל־גבול אדום בנגבה קבצאל ועדר ויגור׃

²² וקינה ודימונה ועדעדה׃

²³ וקדש וחצור ויתןן׃

²⁴ זיף וטלם ובעלות׃

²⁵ וחצור חדתה וקריות חצרון היא חצור׃

²⁶ אםם ושמע ומולדה׃

²⁷ וחצר גדה וחשמון ובית פלט׃

²⁸ וחצר שועל ובאר שבע ובזיותיה׃

²⁹ בעלה ועיים ועצם׃

³⁰ ואלתולד וכסיל וחרמה׃

³¹ וצקלג ומדמנה וסנסנה׃

³² ולבאות ושלחים ועין ורמון כל־ערים עשרים ותשע וחצריהן׃ ס

³³ בשפלה אשתאול וצרעה ואשנה׃

³⁴ וזנוח ועין גנים תפוח והעינם׃

³⁵ ירמות ועדלם שוכה ועזקה׃

³⁶ ושערים ועדיתים והגדרה וגדרתים ערים ארבע־עשרה וחצריהן׃

³⁷ צןן וחדשה ומגדל־גד׃

³⁸ ודלען והמצפה ויקתאל׃

³⁹ לכיש ובצקת ועגלון׃

⁴⁰ וכבון ולחמס וכתליש׃

⁴¹ וגדרות בית־דגון ונעמה ומקדה ערים שש־עשרה וחצריהן׃ ס

⁴² לבנה ועתר ועשן׃

⁴³ ויפתח ואשנה ונציב׃

⁴⁴ וקעילה ואכזיב ומראשה ערים תשע וחצריהן׃

⁴⁵ עקרון ובנתיה וחצריה׃

⁴⁶ מעקרון וימה כל אשר־על־יד אשדוד וחצריהן׃

⁴⁷ אשדוד בנותיה וחצריה עזה בנותיה וחצריה עד־נחל מצרים והים [כ= הגבול] [ק= הגדול] וגבול׃ ס

⁴⁸ ובהר שמיר ויתיר ושוכה׃

⁴⁹ ודנה וקרית־סנה היא דבר׃

⁵⁰ וענב ואשתמה וענים׃

⁵¹ וגשן וחלן וגלה ערים אחת־עשרה וחצריהן׃

⁵² ארב ורומה ואשען׃

⁵³ [כ= וינים] [ק= וינום] ובית־תפוח ואפקה׃

⁵⁴ וחמטה וקרית ארבע היא חברון וציער ערים תשע וחצריהן׃ ס

⁵⁵ מעון כרמל וזיף ויוטה׃

⁵⁶ ויזרעאל ויקדעם וזנוח׃

⁵⁷ הקין גבעה ותמנה ערים עשר וחצריהן׃

⁵⁸ חלחול בית־צור וגדור׃

⁵⁹ ומערת ובית־ענות ואלתקן ערים שש וחצריהן׃

⁶⁰ קרית־בעל היא קרית יערים והרבה ערים שתים וחצריהן׃ ס

⁶¹ במדבר בית הערבה מדין וסככה׃

⁶² והנבשן ועיר־המלח ועין גדי ערים שש וחצריהן׃

⁶³ ואת־היבוסי יושבי ירושלם לא־[כ= יוכלו] [ק= יכלו] בני־יהודה להורישם וישב היבוסי את־בני יהודה בירושלם עד היום הזה׃ ף

¹ ויהי בבא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי ועמלקי פשטו אל־נגב ואל־צקלג ויכו את־צקלג וישרפו אתה באש׃

² וישבו את־הנשים אשר־בה מקטן ועד־גדול לא המיתו איש וינהגו וילכו לדרכם׃

³ ויבא דוד ואנשיו אל־העיר והנה שרופה באש ונשיהם ובניהם ובנתיהם נשבו׃

⁴ וישא דוד והעם אשר־אתו את־קולם ויבכו עד אשר אין־בהם כח לבכות׃

⁵ ושתי נשי־דוד נשבו אחינעם היזרעלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי׃

⁶ ותצר לדוד מאד כי־אמרו העם לסקלו כי־מרה נפש כל־העם איש על־[כ= בנו] [ק= בניו] ועל־בנתיו ויתחזק דוד ביהוה אלהיו׃ ס

⁷ ויאמר דוד אל־אביתר הכהן בן־אחימלך הגישה־נא לי האפד ויגש אביתר את־האפד אל־דוד׃

⁸ וישאל דוד ביהוה לאמר ארדף אחרי הגדוד־הזה האשגנו ויאמר לו רדף כי־השג תשיג והצל תציל׃

⁹ וילך דוד הוא ושש־מאות איש אשר אתו ויבאו עד־נחל הבשור והנותרים עמדו׃

¹⁰ וירדף דוד הוא וארבע־מאות איש ויעמדו מאתים איש אשר פגרו מעבר את־נחל הבשור׃

¹¹ וימצאו איש־מצרי בשדה ויקחו אתו אל־דוד ויתנו־לו לחם ויאכל וישקהו מים׃

¹² ויתנו־לו פלח דבלה ושני צמקים ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא־אכל לחם ולא־שתה מים שלשה ימים ושלשה לילות׃ ס

¹³ ויאמר לו דוד למי־אתה ואי מזה אתה ויאמר נער מצרי אנכי עבד לאיש עמלקי ויעזבני אדני כי חליתי היום שלשה׃

¹⁴ אנחנו פשטנו נגב הכרתי ועל־אשר ליהודה ועל־נגב כלב ואת־צקלג שרפנו באש׃

¹⁵ ויאמר אליו דוד התורדני אל־הגדוד הזה ויאמר השבעה לי באלהים אם־תמיתני ואם־תסגרני ביד־אדני ואורדך אל־הגדוד הזה׃

¹⁶ וירדהו והנה נטשים על־פני כל־הארץ אכלים ושתים וחגגים בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה׃

¹⁷ ויכם דוד מהנשף ועד־הערב למחרתם ולא־נמלט מהם איש כי אם־ארבע מאות איש־נער אשר־רכבו על־הגמלים וינסו׃

¹⁸ ויצל דוד את כל־אשר לקחו עמלק ואת־שתי נשיו הציל דוד׃

¹⁹ ולא נעדר־להם מן־הקטן ועד־הגדול ועד־בנים ובנות ומשלל ועד כל־אשר לקחו להם הכל השיב דוד׃

²⁰ ויקח דוד את־כל־הצאן והבקר נהגו לפני המקנה ההוא ויאמרו זה שלל דוד׃

²¹ ויבא דוד אל־מאתים האנשים אשר־פגרו מלכת אחרי דוד וישיבם בנחל הבשור ויצאו לקראת דוד ולקראת העם אשר־אתו ויגש דוד את־העם וישאל להם לשלום׃ ס

²² ויען כל־איש־רע ובליעל מהאנשים אשר הלכו עם־דוד ויאמרו יען אשר לא־הלכו עמי לא־נתן להם מהשלל אשר הצלנו כי־אם־איש את־אשתו ואת־בניו וינהגו וילכו׃ ס

²³ ויאמר דוד לא־תעשו כן אחי את אשר־נתן יהוה לנו וישמר אתנו ויתן את־הגדוד הבא עלינו בידנו׃

²⁴ ומי ישמע לכם לדבר הזה כי כחלק הירד במלחמה וכחלק הישב על־הכלים יחדו יחלקו׃ ס

²⁵ ויהי מהיום ההוא ומעלה וישמה לחק ולמשפט לישראל עד היום הזה׃ ף

²⁶ ויבא דוד אל־צקלג וישלח מהשלל לזקני יהודה לרעהו לאמר הנה לכם ברכה משלל איבי יהוה׃

²⁷ לאשר בבית־אל ולאשר ברמות־נגב ולאשר ביתר׃

²⁸ ולאשר בערער ולאשר בשפמות ולאשר באשתמע׃ ס

²⁹ ולאשר ברכל ולאשר בערי הירחמאלי* ולאשר בערי הקיני׃

³⁰ ולאשר בחרמה ולאשר בבור־עשן ולאשר בעתך׃

³¹ ולאשר בחברון ולכל־המקמות אשר־התהלך־שם דוד הוא ואנשיו׃ ף