¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² בן־אדם שים פניך על־הר שעיר והנבא עליו׃

³ ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר־שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה׃

⁴ עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי־אני יהוה׃

⁵ יען היות לך איבת עולם ותגר את־בני־ישראל על־ידי־חרב בעת אידם בעת עון קץ׃

⁶ לכן חי־אני נאם אדני יהוה כי־לדם אעשך ודם ירדפך אם־לא דם שנאת ודם ירדפך׃

⁷ ונתתי את־הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב׃

⁸ ומלאתי את־הריו חלליו גבעותיך וגאותיך וכל־אפיקיך חללי־חרב יפלו בהם׃

⁹ שממות עולם אתנך ועריך לא [כ= תישבנה] [ק= תשבנה] וידעתם כי־אני יהוה׃

¹⁰ יען אמרך את־שני הגוים ואת־שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה ויהוה שם היה׃

¹¹ לכן חי־אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך׃

¹² וידעת כי־אני יהוה שמעתי את־כל־נאצותיך אשר אמרת על־הרי ישראל לאמר [כ= שממה] [ק= שממו] לנו נתנו לאכלה׃

¹³ ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי׃ ס

¹⁴ כה אמר אדני יהוה כשמח כל־הארץ שממה אעשה־לך׃

¹⁵ כשמחתך לנחלת בית־ישראל על אשר־שממה כן אעשה־לך שממה תהיה הר־שעיר וכל־אדום כלה וידעו כי־אני יהוה׃ ף

¹ מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את־היכל קדשך שמו את־ירושלם לעיים׃

² נתנו את־נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו־ארץ׃

³ שפכו דםם כמים סביבות ירושלם ואין קובר׃

⁴ היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃

⁵ עד־מה יהוה תאנף לנצח תבער כמו־אש קנאתך׃

⁶ שפך חמתך אל־הגוים אשר לא־ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו׃

⁷ כי אכל את־יעקב ואת־נוהו השמו׃

⁸ אל־תזכר־לנו עונת ראשנים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד׃

⁹ עזרנו אלהי ישענו על־דבר כבוד־שמך והצילנו וכפר על־חטאתינו למען שמך׃

¹⁰ למה יאמרו הגוים איה אלהיהם יודע [כ= בגיים] [ק= בגוים] לעינינו נקמת דם־עבדיך השפוך׃

¹¹ תבוא לפניך אנקת אסיר כגדל זרועך הותר בני תמותה׃

¹² והשב לשכנינו שבעתים אל־חיקם חרפתם אשר חרפוך אדני׃

¹³ ואנחנו עמכ* וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדר ודר נספר תהלתך׃