Nuevo Estudio Bíblico Cristiano

La Biblia

 

Bereshit 22

Estudio

   

1 ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את־אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני׃

2 ויאמר קח־נא את־בנך את־יחידך אשר־אהבת את־יצחק ולך־לך אל־ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך׃

3 וישכם אברהם בבקר ויחבש את־חמרו ויקח את־שני נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל־המקום אשר־אמר־לו האלהים׃

4 ביום השלישי וישא אברהם את־עיניו וירא את־המקום מרחק׃

5 ויאמר אברהם אל־נעריו שבו־לכם פה עם־החמור ואני והנער נלכה עד־כה ונשתחוה ונשובה אליכם׃

6 ויקח אברהם את־עצי העלה וישם על־יצחק בנו ויקח בידו את־האש ואת־המאכלת וילכו שניהם יחדו׃

7 ויאמר יצחק אל־אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעלה׃

8 ויאמר אברהם אלהים יראה־לו השה לעלה בני וילכו שניהם יחדו׃

9 ויבאו אל־המקום אשר אמר־לו האלהים ויבן שם אברהם את־המזבח ויערך את־העצים ויעקד את־יצחק בנו וישם אתו על־המזבח ממעל לעצים׃

10 וישלח אברהם את־ידו ויקח את־המאכלת לשחט את־בנו׃

11 ויקרא אליו מלאך יהוה מן־השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני׃

12 ויאמר אל־תשלח ידך אל־הנער ואל־תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי־ירא אלהים אתה ולא חשכת את־בנך את־יחידך ממני׃

13 וישא אברהם את־עיניו וירא והנה־איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את־האיל ויעלהו לעלה תחת בנו׃

14 ויקרא אברהם שם־המקום ההוא יהוה יראה אשר יאמר היום בהר יהוה יראה׃

15 ויקרא מלאך יהוה אל־אברהם שנית מן־השמים׃

16 ויאמר בי נשבעתי נאם־יהוה כי יען אשר עשית את־הדבר הזה ולא חשכת את־בנך את־יחידך׃

17 כי־ברך אברךך והרבה ארבה את־זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על־שפת הים וירש זרעך את שער איביו׃

18 והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי׃

19 וישב אברהם אל־נעריו ויקמו וילכו יחדו אל־באר שבע וישב אברהם בבאר שבע׃ ף

20 ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם־הוא בנים לנחור אחיך׃

21 את־עוץ בכרו ואת־בוז אחיו ואת־קמואל אבי ארם׃

22 ואת־כשד ואת־חזו ואת־פלדש ואת־ידלף ואת בתואל׃

23 ובתואל ילד את־רבקה שמנה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם׃

24 ופילגשו ושמה ראומה ותלד גם־הוא את־טבח ואת־גחם ואת־תחש ואת־מעכה׃ ס

   

De obras de Swedenborg

 

Arcana Coelestia #2816

Estudiar este pasaje

  
/ 10837  
  

2816. Abraham put forth his hand. That this signifies temptation even to the utmost of power, is evident from the series of things; for the Lord’s most grievous and inmost temptations are treated of. The verses which precede treat of the preparation of the Human Divine for admitting and enduring them: here the act is treated of, which is expressed in the sense of the letter by “Abraham put forth his hand.” That power is signified by the “hand” may be seen above (n. 878); here the utmost of power, because nothing but the act was wanting. It is according to the internal sense, that the Lord’s Divine led His Human into the most grievous temptations (for by “Abraham” is meant the Lord as to His Divine), and this even to the utmost of power. The truth is that the Lord admitted temptations into Himself in order that He might expel thence all that was merely human, and this until nothing but the Divine remained.

[2] That the Lord admitted temptations into Himself, even the last, which was that of the cross, may be seen from the words of the Lord Himself, in Matthew:

Jesus began to show the disciples that He must suffer many things, and be killed. Then Peter took Him, and began to rebuke Him, saying, Spare Thyself, Lord; let this not be done unto Thee. But He turned and said unto Peter, Get thee behind Me, Satan; thou art an offense unto Me; for thou savorest not the things that are of God, but those that are of men (Matthew 16:21-23).

And more manifestly in John:

No one taketh My life from Me, but I lay it down of Myself. I have power to lay it down, and I have power to take it again (John 10:18).

And in Luke:

Behooved it not the Christ to suffer these things, and to enter into His glory? (Luke 24:26).

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org