¹ ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי למחזיק ולמעוז לו׃

² ועתה אמת אגיד לך הנה־עוד שלשה מלכים עמדים לפרס והרביעי יעשיר עשר־גדול מכל וכחזקתו בעשרו יעיר הכל את מלכות יון׃

³ ועמד מלך גבור ומשל ממשל רב ועשה כרצונו׃

⁴ וכעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים ולא לאחריתו ולא כמשלו אשר משל כי תנתש מלכותו ולאחרים מלבד־אלה׃

⁵ ויחזק מלך־הנגב ומן־שריו ויחזק עליו ומשל ממשל רב ממשלתו׃

⁶ ולקץ שנים יתחברו ובת מלך־הנגב תבוא אל־מלך הצפון לעשות מישרים ולא־תעצר כוח הזרוע ולא יעמד וזרעו ותנתן היא ומביאיה והילדה ומחזקה בעתים׃

⁷ ועמד מנצר שרשיה כנו ויבא אל־החיל ויבא במעוז מלך הצפון ועשה בהם והחזיק׃

⁸ וגם אלהיהם עם־נסכיהם עם־כלי חמדתם כסף וזהב בשבי יבא מצרים והוא שנים יעמד ממלך הצפון׃*

⁹ ובא במלכות מלך הנגב ושב אל־אדמתו׃

¹⁰ [כ= ובנו] [ק= ובניו] יתגרו ואספו המון חילים רבים ובא בוא ושטף ועבר וישב [כ= ויתגרו] [ק= ויתגרה] עד־[כ= מעזה] [ק= מעזו]׃

¹¹ ויתמרמר מלך הנגב ויצא ונלחם עמו עם־מלך הצפון והעמיד המון רב ונתן ההמון בידו׃

¹² ונשא ההמון [כ= ירום] [ק= ורם] לבבו והפיל* רבאות ולא יעוז׃

¹³ ושב מלך הצפון והעמיד המון רב מן־הראשון ולקץ העתים שנים יבוא בוא בחיל גדול וברכוש רב׃

¹⁴ ובעתים ההם רבים יעמדו על־מלך הנגב ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו׃

¹⁵ ויבא מלך הצפון וישפך סוללה ולכד עיר מבצרות וזרעות הנגב לא יעמדו ועם מבחריו ואין כח לעמד׃

¹⁶ ויעש הבא אליו כרצונו ואין עומד לפניו ויעמד בארץ־הצבי וכלה בידו׃

¹⁷ וישם פניו לבוא בתקף כל־מלכותו וישרים עמו ועשה ובת הנשים יתן־לו להשחיתה ולא תעמד ולא־לו תהיה׃

¹⁸ [כ= וישב] [ק= וישמ*] פניו לאיים ולכד רבים והשבית קצין חרפתו לו בלתי חרפתו ישיב לו׃

¹⁹ וישב פניו למעוזי ארצו ונכשל ונפל ולא ימצא׃

²⁰ ועמד על־כנו מעביר נוגש הדר מלכות ובימים אחדים ישבר ולא באפים ולא במלחמה׃

²¹ ועמד על־כנו נבזה ולא־נתנו עליו הוד מלכות ובא בשלוה והחזיק מלכות בחלקלקות׃

²² וזרעות השטף ישטפו מלפניו וישברו וגם נגיד ברית׃

²³ ומן־התחברות אליו יעשה מרמה ועלה ועצם במעט־גוי׃

²⁴ בשלוה ובמשמני מדינה יבוא ועשה אשר לא־עשו אבתיו ואבות אבתיו בזה ושלל ורכוש להם יבזור ועל מבצרים יחשב מחשבתיו ועד־עת׃

²⁵ ויער כחו ולבבו על־מלך הנגב בחיל גדול ומלך הנגב יתגרה למלחמה בחיל־גדול ועצום עד־מאד ולא יעמד כי־יחשבו עליו מחשבות׃

²⁶ ואכלי פת־בגו ישברוהו וחילו ישטוף ונפלו חללים רבים׃

²⁷ ושניהם המלכים לבבם למרע ועל־שלחן אחד כזב ידברו ולא תצלח כי־עוד קץ למועד׃

²⁸ וישב ארצו ברכוש גדול ולבבו על־ברית קדש ועשה ושב לארצו׃

²⁹ למועד ישוב ובא בנגב ולא־תהיה כראשנה וכאחרנה׃

³⁰ ובאו בו ציים כתים ונכאה ושב וזעם על־ברית־קודש ועשה ושב ויבן על־עזבי ברית קדש׃

³¹ וזרעים ממנו יעמדו וחללו המקדש המעוז והסירו התמיד ונתנו השקוץ משוםם׃

³² ומרשיעי ברית יחניף בחלקות ועם ידעי אלהיו יחזקו ועשו׃

³³ ומשכילי עם יבינו לרבים ונכשלו בחרב ובלהבה בשבי ובבזה ימים׃

³⁴ ובהכשלם יעזרו עזר מעט ונלוו עליהם רבים בחלקלקות׃

³⁵ ומן־המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד־עת קץ כי־עוד למועד׃

³⁶ ועשה כרצונו המלך ויתרוםם ויתגדל על־כל־אל ועל אל אלים ידבר נפלאות והצליח עד־כלה זעם כי נחרצה נעשתה׃

³⁷ ועל־אלהי אבתיו לא יבין ועל־חמדת נשים ועל־כל־אלוה לא יבין כי על־כל יתגדל׃

³⁸ ולאלה מעזים על־כנו יכבד ולאלוה אשר לא־ידעהו אבתיו יכבד בזהב ובכסף ובאבן יקרה ובחמדות׃

³⁹ ועשה למבצרי מעזים עם־אלוה נכר אשר [כ= הכיר] [ק= יכיר] ירבה כבוד והמשילם ברבים ואדמה יחלק* במחיר׃

⁴⁰ ובעת קץ יתנגח עמו מלך הנגב וישתער עליו מלך הצפון ברכב ובפרשים ובאניות רבות ובא בארצות ושטף ועבר׃

⁴¹ ובא בארץ הצבי ורבות יכשלו ואלה ימלטו מידו אדום ומואב וראשית בני עמון׃

⁴² וישלח ידו בארצות וארץ מצרים לא תהיה לפליטה׃

⁴³ ומשל במכמני הזהב והכסף ובכל חמדות מצרים ולבים וכשים במצעדיו׃

⁴⁴ ושמעות יבהלהו ממזרח ומצפון ויצא בחמא גדלה להשמיד ולהחרים רבים׃

⁴⁵ ויטע אהלי אפדנו בין ימים להר־צבי־קדש ובא עד־קצו ואין עוזר לו׃

¹ What then will we say that Abraham, our forefather, has found according to the flesh?

² For if Abraham was justified by works, he has something to boast about, but not toward God.

³ For what does the Scripture say? "Abraham believed God, and it was accounted to him for righteousness."

⁴ Now to him who works, the reward is not counted as grace, but as something owed.

⁵ But to him who doesn't work, but believes in him who justifies the ungodly, his faith is accounted for righteousness.

⁶ Even as David also pronounces blessing on the man to whom God counts righteousness apart from works,

⁷ "Blessed are they whose iniquities are forgiven, whose sins are covered.

⁸ Blessed is the man whom the Lord will by no means charge with sin."

⁹ Is this blessing then pronounced on the circumcised, or on the uncircumcised also? For we say that faith was accounted to Abraham for righteousness.

¹⁰ How then was it counted? When he was in circumcision, or in uncircumcision? Not in circumcision, but in uncircumcision.

¹¹ He received the sign of circumcision, a seal of the righteousness of the faith which he had while he was in uncircumcision, that he might be the father of all those who believe, though they might be in uncircumcision, that righteousness might also be accounted to them.

¹² He is the father of circumcision to those who not only are of the circumcision, but who also walk in the steps of that faith of our father Abraham, which he had in uncircumcision.

¹³ For the promise to Abraham and to his seed that he should be heir of the world wasn't through the law, but through the righteousness of faith.

¹⁴ For if those who are of the law are heirs, faith is made void, and the promise is made of no effect.

¹⁵ For the law works wrath, for where there is no law, neither is there disobedience.

¹⁶ For this cause it is of faith, that it may be according to grace, to the end that the promise may be sure to all the seed, not to that only which is of the law, but to that also which is of the faith of Abraham, who is the father of us all.

¹⁷ As it is written, "I have made you a father of many nations." This is in the presence of him whom he believed: God, who gives life to the dead, and calls the things that are not, as though they were.

¹⁸ Who in hope believed against hope, to the end that he might become a father of many nations, according to that which had been spoken, "So will your seed be."

¹⁹ Without being weakened in faith, he didn't consider his own body, already having been worn out, (he being about a hundred years old), and the deadness of Sarah's womb.

²⁰ Yet, looking to the promise of God, he didn't waver through unbelief, but grew strong through faith, giving glory to God,

²¹ and being fully assured that what he had promised, he was also able to perform.

²² Therefore it also was "reckoned to him for righteousness."

²³ Now it was not written that it was accounted to him for his sake alone,

²⁴ but for our sake also, to whom it will be accounted, who believe in him who raised Jesus, our Lord, from the dead,

²⁵ who was delivered up for our trespasses, and was raised for our justification.