¹ שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שמרון העשקות דלים הרצצות אביונים האמרת לאדניהם הביאה ונשתה׃

² נשבע אדני יהוה בקדשו כי הנה ימים באים עליכם ונשא אתכם בצנות ואחריתכן בסירות דוגה׃

³ ופרצים תצאנה אשה נגדה והשלכתנה ההרמונה נאם־יהוה׃

⁴ באו בית־אל ופשעו הגלגל הרבו לפשע והביאו לבקר זבחיכם לשלשת ימים מעשרתיכם׃

⁵ וקטר מחמץ תודה וקראו נדבות השמיעו כי כן אהבתם בני ישראל נאם אדני יהוה׃

⁶ וגם־אני נתתי לכם נקיון שנים בכל־עריכם וחסר לחם בכל מקומתיכם ולא־שבתם עדי נאם־יהוה׃

⁷ וגם אנכי מנעתי םכם את־הגשם בעוד שלשה חדשים לקציר והמטרתי על־עיר אחת ועל־עיר אחת לא אמטיר חלקה אחת תמטר וחלקה אשר־לא־תמטיר עליה תיבש׃

⁸ ונעו שתים שלש ערים אל־עיר אחת לשתות מים ולא ישבעו ולא־שבתם עדי נאם־יהוה׃

⁹ הכיתי אתכם בשדפון ובירקון הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם יאכל הגזם ולא־שבתם עדי נאם־יהוה׃ ס

¹⁰ שלחתי בכם דבר בדרך מצרים הרגתי בחרב בחוריכם עם שבי סוסיכם ואעלה באש מחניכם ובאפכם ולא־שבתם עדי נאם־יהוה׃

¹¹ הפכתי בכם כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה ותהיו כאוד מצל משרפה ולא־שבתם עדי נאם־יהוה׃ ס

¹² לכן כה אעשה־לך ישראל עקב כי־זאת אעשה־לך הכון לקראת־אלהיך ישראל׃

¹³ כי הנה יוצר הרים וברא רוח ומגיד לאדם מה־שחו עשה שחר עיפה ודרך על־במתי ארץ יהוה אלהי־צבאות שמו׃ ס

¹ העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם׃

² הרבית הגוי [כ= לא] [ק= לו] הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל׃

³ כי את־על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין׃

⁴ כי כל־סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש׃

⁵ כי־ילד ילד־לנו בן נתן־לנו ותהי המשרה על־שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר־שלום׃

⁶ [כ= למרבה] [ק= למרבהם] המשרה ולשלום אין־קץ על־כסא דוד ועל־ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד־עולם קנאת יהוה צבאות תעשה־זאת׃ ס

⁷ דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל׃

⁸ וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר׃

⁹ לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף׃

¹⁰ וישגב יהוה את־צרי רצין עליו ואת־איביו יסכסך׃

¹¹ ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את־ישראל בכל־פה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃

¹² והעם לא־שב עד־המכהו ואת־יהוה צבאות לא דרשו׃ ס

¹³ ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון יום אחד׃

¹⁴ זקן ונשוא־פנים הוא הראש ונביא מורה־שקר הוא הזנב׃

¹⁵ ויהיו מאשרי העם־הזה מתעים ומאשריו מבלעים׃

¹⁶ על־כן על־בחוריו לא־ישמח אדני ואת־יתמיו ואת־אלמנתיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל־פה דבר נבלה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃

¹⁷ כי־בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן׃

¹⁸ בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל־אחיו לא יחמלו׃

¹⁹ ויגזר על־ימין ורעב ויאכל על־שמאול ולא שבעו איש בשר־זרעו יאכלו׃

²⁰ מנשה את־אפרים ואפרים את־מנשה יחדו המה על־יהודה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃ ס