¹ ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את־העמלק וישב דוד בצקלג ימים שנים׃

² ויהי ביום השלישי והנה איש בא מן־המחנה מעם שאול ובגדיו קרעים ואדמה על־ראשו ויהי בבאו אל־דוד ויפל ארצה וישתחו׃

³ ויאמר לו דוד אי מזה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נמלטתי׃

⁴ ויאמר אליו דוד מה־היה הדבר הגד־נא לי ויאמר אשר־נס העם מן־המלחמה וגם־הרבה נפל מן־העם וימתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו׃

⁵ ויאמר דוד אל־הנער המגיד לו איך ידעת כי־מת שאול ויהונתן בנו׃

⁶ ויאמר הנער המגיד לו נקרא נקריתי בהר הגלבע והנה שאול נשען על־חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו׃

⁷ ויפן אחריו ויראני ויקרא אלי ואמר הנני׃

⁸ ויאמר לי מי־אתה [כ= ויאמר] [ק= ואמר] אליו עמלקי אנכי׃

⁹ ויאמר אלי עמד־נא עלי ומתתני כי אחזני השבץ כי־כל־עוד נפשי בי׃

¹⁰ ואעמד עליו ואמתתהו כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו ואקח הנזר אשר על־ראשו ואצעדה אשר על־זרעו ואביאם אל־אדני הנה׃

¹¹ ויחזק דוד [כ= בבגדו] [ק= בבגדיו] ויקרעם וגם כל־האנשים אשר אתו׃

¹² ויספדו ויבכו ויצמו עד־הערב על־שאול ועל־יהונתן בנו ועל־עם יהוה ועל־בית ישראל כי נפלו בחרב׃ ס

¹³ ויאמר דוד אל־הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן־איש גר עמלקי אנכי׃

¹⁴ ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את־משיח יהוה׃

¹⁵ ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע־בו ויכהו וימת׃

¹⁶ ויאמר אליו דוד [כ= דמיך] [ק= דמך] על־ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את־משיח יהוה׃ ס

¹⁷ ויקןן דוד את־הקינה הזאת על־שאול ועל־יהונתן בנו׃

¹⁸ ויאמר ללמד בני־יהודה קשת הנה כתובה על־ספר הישר׃

¹⁹ הצבי ישראל על־במותיך חלל איך נפלו גבורים׃

²⁰ אל־תגידו בגת אל־תבשרו בחוצת אשקלון פן־תשמחנה בנות פלשתים פן־תעלזנה בנות הערלים׃

²¹ הרי בגלבע אל־טל ואל־מטר עליכם ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משיח בשמן׃

²² מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם׃

²³ שאול ויהונתן הנאהבים והנעיםם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו׃

²⁴ בנות ישראל אל־שאול בכינה המלבשכם שני עם־עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן׃

²⁵ איך נפלו גברים בתוך המלחמה יהונתן על־במותיך חלל׃

²⁶ צר־לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים׃

²⁷ איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה׃ ף

¹ ויבאו הזפים אל־שאול הגבעתה לאמר הלוא דוד מסתתר בגבעת החכילה על פני הישימן׃

² ויקם שאול וירד אל־מדבר־זיף ואתו שלשת־אלפים איש בחורי ישראל לבקש את־דוד במדבר־זיף׃

³ ויחן שאול בגבעת החכילה אשר על־פני הישימן על־הדרך ודוד ישב במדבר וירא כי בא שאול אחריו המדברה׃

⁴ וישלח דוד מרגלים וידע כי־בא שאול אל־נכון׃

⁵ ויקם דוד ויבא אל־המקום אשר חנה־שם שאול וירא דוד את־המקום אשר שכב־שם שאול ואבנר בן־נר שר־צבאו ושאול שכב במעגל והעם חנים [כ= סביבתו] [ק= סביבתיו]׃

⁶ ויען דוד ויאמר אל־אחימלך החתי ואל־אבישי בן־צרויה אחי יואב לאמר מי־ירד אתי אל־שאול אל־המחנה ויאמר אבישי אני ארד עמך׃

⁷ ויבא דוד ואבישי אל־העם לילה והנה שאול שכב ישן במעגל וחניתו מעוכה־בארץ [כ= מראשתו] [ק= מראשתיו] ואבנר והעם שכבים [כ= סביבתו] [ק= סביבתיו]׃ ס

⁸ ויאמר אבישי אל־דוד סגר אלהים היום את־אויבך בידך ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו׃

⁹ ויאמר דוד אל־אבישי אל־תשחיתהו כי מי שלח ידו במשיח יהוה ונקה׃ ף

¹⁰ ויאמר דוד חי־יהוה כי אם־יהוה יגפנו או־יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה׃

¹¹ חלילה לי מיהוה משלח ידי במשיח יהוה ועתה קח־נא את־החנית אשר [כ= מראשתו] [ק= מראשתיו] ואת־צפחת המים ונלכה לנו׃

¹² ויקח דוד את־החנית ואת־צפחת המים מראשתי שאול וילכו להם ואין ראה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת יהוה נפלה עליהם׃

¹³ ויעבר דוד העבר ויעמד על־ראש־ההר מרחק רב המקום ביניהם׃

¹⁴ ויקרא דוד אל־העם ואל־אבנר בן־נר לאמר הלוא תענה אבנר ויען אבנר ויאמר מי אתה קראת אל־המלך׃ ף

¹⁵ ויאמר דוד אל־אבנר הלוא־איש אתה ומי כמוך בישראל ולמה לא שמרת אל־אדניך המלך כי־בא אחד העם להשחית את־המלך אדניך׃

¹⁶ לא־טוב הדבר הזה אשר עשית חי־יהוה כי בני־מות אתם אשר לא־שמרתם על־אדניכם על־משיח יהוה ועתה ראה אי־חנית המלך ואת־צפחת המים אשר [כ= מראשתו] [ק= מראשתיו]׃

¹⁷ ויכר שאול את־קול דוד ויאמר הקולך זה בני דוד ויאמר דוד קולי אדני המלך׃

¹⁸ ויאמר למה זה אדני רדף אחרי עבדו כי מה עשיתי ומה־בידי רעה׃

¹⁹ ועתה ישמע־נא אדני המלך את דברי עבדו אם־יהוה הסיתך בי ירח מנחה ואם בני האדם ארורים הם לפני יהוה כי־גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבד אלהים אחרים׃

²⁰ ועתה אל־יפל דמי ארצה מנגד פני יהוה כי־יצא מלך ישראל לבקש את־פרעש אחד כאשר ירדף הקרא בהרים׃

²¹ ויאמר שאול חטאתי שוב בני־דוד כי לא־ארע לך עוד תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאד׃

²² ויען דוד ויאמר הנה [כ= החנית] [ק= חנית] המלך ויעבר אחד מהנערים ויקחה׃

²³ ויהוה ישיב לאיש את־צדקתו ואת־אמנתו אשר נתנך יהוה היום ביד ולא אביתי לשלח ידי במשיח יהוה׃

²⁴ והנה כאשר גדלה נפשך היום הזה בעיני כן תגדל נפשי בעיני יהוה ויצלני מכל־צרה׃ ף

²⁵ ויאמר שאול אל־דוד ברוך אתה בני דוד גם עשה תעשה וגם יכל תוכל וילך דוד לדרכו ושאול שב למקומו׃ ף