Apocalypse Revealed #623
623. Being firstfruits to God and to the Lamb. This symbolizes the commencement of a Christian heaven that acknowledges one God, in whom is the Trinity, and acknowledges that the Lord is that one.
Firstfruits mean something that is produced first, and something gathered first, thus a commencement, here the commencement of a new heaven formed of Christians. God and the Lamb mean here, as before, the Lord in respect to the Divine itself from which springs all else, and in respect to His Divine humanity, including the emanating Divinity, thus one God in whom is the Trinity.
We will say something here about firstfruits. In the Israelite Church people were commanded to give to Jehovah as sacred the firstfuits of produce - of every kind of grain, of oil and wine, of the fruits of trees, and of wool - and these were given by Jehovah to Aaron, and after him to the high priest (Exodus 22:29; 23:19, Numbers 13:20; 15:17-21; 18:8-20, Numbers 28:26-31).
The reason for this was that firstfruits symbolized something that is produced first and afterward grows, like a child into an adult, or a cutting into a tree, and thus it symbolized every subsequent development until the thing's completion. For every subsequent development is present in the initial one, like the adult in the child, or the tree in the cutting. And because this first development occurs before the subsequent ones, as is the case also in heaven and in the church, therefore the firstfruits were sacred to the Lord, and the people celebrated a feast of firstfuits.
Firstfruits have a similar symbolic meaning in Jeremiah 24:1-2, Ezekiel 20:40, Micah 7:1, Deuteronomy 33:15, 21.
Yechezchial 13
2
בן אדם הנבא אל נביאי ישראל הנבאים ואמרת לנביאי מלבם שמעו דבר יהוה׃
3
כה אמר אדני יהוה הוי על הנביאים הנבלים אשר הלכים אחר רוחם ולבלתי ראו׃
4
כשעלים בחרבות נביאיך ישראל היו׃
5
לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על בית ישראל לעמד במלחמה ביום יהוה׃
6
חזו שוא וקסם כזב האמרים נאם יהוה ויהוה לא שלחם ויחלו לקים דבר׃
7
הלוא מחזה שוא חזיתם ומקסם כזב אמרתם ואמרים נאם יהוה ואני לא דברתי׃
8
לכן כה אמר אדני יהוה יען דברכם שוא וחזיתם כזב לכן הנני אליכם נאם אדני יהוה׃
9
והיתה ידי אל הנביאים החזים שוא והקסמים כזב בסוד עמי לא יהיו ובכתב בית ישראל לא יכתבו ואל אדמת ישראל לא יבאו וידעתם כי אני אדני יהוה׃
10
יען וביען הטעו את עמי לאמר שלום ואין שלום והוא בנה חיץ והנם טחים אתו תפל׃
11
אמר אל טחי תפל ויפל היה גשם שוטף ואתנה אבני אלגביש תפלנה ורוח סערות תבקע׃
12
והנה נפל הקיר הלוא יאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם׃
13
לכן כה אמר אדני יהוה ובקעתי רוח סערות בחמתי וגשם שטף באפי יהיה ואבני אלגביש בחמה לכלה׃
14
והרסתי את הקיר אשר טחתם תפל והגעתיהו אל הארץ ונגלה יסדו ונפלה וכליתם בתוכה וידעתם כי אני יהוה׃
15
וכליתי את חמתי בקיר ובטחים אתו תפל ואמר לכם אין הקיר ואין הטחים אתו׃
16
נביאי ישראל הנבאים אל ירושלם והחזים לה חזון שלם ואין שלם נאם אדני יהוה׃
17
ואתה בן אדם שים פניך אל בנות עמך המתנבאות מלבהן והנבא עליהן׃
18
ואמרת כה אמר אדני יהוה הוי למתפרות כסתות על כל אצילי ידי ועשות המספחות על ראש כל קומה לצודד נפשות הנפשות תצודדנה לעמי ונפשות לכנה תחיינה׃
19
ותחללנה אתי אל עמי בשעלי שערים ובפתותי לחם להמית נפשות אשר לא תמותנה ולחיות נפשות אשר לא תחיינה בכזבכם לעמי שמעי כזב׃
20
לכן כה אמר אדני יהוה הנני אל כסתותיכנה אשר אתנה מצדדות שם את הנפשות לפרחות וקרעתי אתם מעל זרועתיכם ושלחתי את הנפשות אשר אתם מצדדות את נפשים לפרחת׃
21
וקרעתי את מספחתיכם והצלתי את עמי מידכן ולא יהיו עוד בידכן למצודה וידעתן כי אני יהוה׃
22
יען הכאות לב צדיק שקר ואני לא הכאבתיו ולחזק ידי רשע לבלתי שוב מדרכו הרע להחיתו׃
23
לכן שוא לא תחזינה וקסם לא תקסמנה עוד והצלתי את עמי מידכן וידעתן כי אני יהוה׃
