¹ חזון עבדיה כה־אמר אדני יהוה לאדום שמועה שמענו מאת יהוה וציר בגוים שלח קומו ונקומה עליה למלחמה׃

² הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד׃

³ זדון לבך השיאך שכני בחגוי־סלע מרום שבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ׃

⁴ אם־תגביה כנשר ואם־בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם־יהוה׃

⁵ אם־גנבים באו־לך אם־שודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו דים אם־בצרים באו לך הלוא ישאירו עללות׃

⁶ איך נחפשו עשו נבעו מצפניו׃

⁷ עד־הגבול שלחוך כל אנשי בריתך השיאוך יכלו לך אנשי שלמך לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו׃

⁸ הלוא ביום ההוא נאם־יהוה והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו׃

⁹ וחתו גבוריך תימן למען יכרת־איש מהר עשו מקטל׃

¹⁰ מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם׃

¹¹ ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילו ונכרים באו [כ= שערו] [ק= שעריו] ועל־ירושלם ידו גורל גם־אתה כאחד מהם׃

¹² ואל־תרא ביום־אחיך ביום נכרו ואל־תשמח לבני־יהודה ביום אבדם ואל־תגדל פיך ביום צרה׃

¹³ אל־תבוא בשער־עמי ביום אידם אל־תרא גם־אתה ברעתו ביום אידו ואל־תשלחנה בחילו ביום אידו׃

¹⁴ ואל־תעמד על־הפרק להכרית את־פליטיו ואל־תסגר שרידיו ביום צרה׃

¹⁵ כי־קרוב יום־יהוה על־כל־הגוים כאשר עשית יעשה לך גמלך ישוב בראשך׃

¹⁶ כי כאשר שתיתם על־הר קדשי ישתו כל־הגוים תמיד ושתו ולעו והיו כלוא היו׃

¹⁷ ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש וירשו בית יעקב את מורשיהם׃

¹⁸ והיה בית־יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא־יהיה* שריד לבית עשו כי יהוה דבר׃

¹⁹ וירשו הנגב את־הר עשו והשפלה את־פלשתים וירשו את־שדה אפרים ואת שדה שמרון ובנימן את־הגלעד׃

²⁰ וגלת החל־הזה לבני ישראל אשר־כנענים עד־צרפת וגלת ירושלם אשר בספרד ירשו את ערי הנגב׃

²¹ ועלו מושעים בהר ציון לשפט את־הר עשו והיתה ליהוה המלוכה׃

²² עוונותיו ילכדנו את־הרשע ובחבלי חטאתו יתמך׃

¹ נדרשתי ללוא שאלו נמצאתי ללא בקשני אמרתי הנני הנני אל־גוי לא־קרא בשמי׃

² פרשתי ידי כל־היום אל־עם סורר ההלכים הדרך לא־טוב אחר מחשבתיהם׃

³ העם המכעיסים אותי על־פני תמיד זבחים בגנות ומקטרים על־הלבנים׃

⁴ הישבים בקברים ובנצורים ילינו האכלימ* בשר החזיר [כ= ופרק] [ק= ומרק] פגלים כליהם׃

⁵ האמרים קרב אליך אל־תגש־בי כי קדשתיך אלה עשן באפי אש יקדת כל־היום׃

⁶ הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם־שלמתי ושלמתי על־חיקם׃

⁷ עונתיכם ועונת אבותיכם יחדו אמר יהוה אשר קטרו על־ההרים ועל־הגבעות חרפוני ומדתי פעלתם ראשנה [כ= על] [ק= אל]־חיקם׃ ס

⁸ כה אמר יהוה כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל־תשחיתהו כי ברכה בו כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכל׃

⁹ והוצאתי מיעקב זרע ומיהודה יורש הרי וירשוה בחירי ועבדי ישכנו־שמה׃

¹⁰ והיה השרון לנוה־צאן ועמק עכור לרבץ בקר לעמי אשר דרשוני׃

¹¹ ואתם עזבי יהוה השכחים את־הר קדשי הערכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך׃

¹² ומניתי אתכם לחרב וכלכם לטבח תכרעו יען קראתי ולא עניתם דברתי ולא שמעתם ותעשו הרע בעיני ובאשר לא־חפצתי בחרתם׃ ף

¹³ לכן כה־אמר אדני יהוה הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ישמחו ואתם תבשו׃

¹⁴ הנה עבדי ירנו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו׃

¹⁵ והנחתם שםכם לשבועה לבחירי והמיתך אדני יהוה ולעבדיו יקרא שם אחר׃

¹⁶ אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן והנשבע בארץ ישבע באלהי אמן כי נשכחו הצרות הראשנות וכי נסתרו מעיני׃

¹⁷ כי־הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשנות ולא תעלינה על־לב׃

¹⁸ כי־אם־שישו וגילו עדי־עד אשר אני בורא כי הנני בורא את־ירושלם גילה ועמה משוש׃

¹⁹ וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא־ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה׃

²⁰ לא־יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא־ימלא את־ימיו כי הנער בן־מאה שנה ימות והחוטא בן־מאה שנה יקלל׃

²¹ ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים׃

²² לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל כי־כימי העץ ימי עמי ומעשה ידיהם יבלו בחירי׃

²³ לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי יהוה המה וצאצאיהם אתם׃

²⁴ והיה טרם־יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע׃

²⁵ זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל־תבן ונחש עפר לחמו לא־ירעו ולא־ישחיתו בכל־הר קדשי אמר יהוה׃ ס