圣经文本

 

Bereshit第3章

学习

   

1 והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן׃

2 ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל׃

3 ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון׃

4 ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון׃

5 כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע׃

6 ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל׃

7 ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת׃

8 וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן׃

9 ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה׃

10 ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא׃

11 ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת׃

12 ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל׃

13 ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל׃

14 ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך׃

15 ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב׃

16 אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך׃

17 ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך׃

18 וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה׃

19 בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב׃

20 ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי׃

21 ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם׃

22 ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם׃

23 וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם׃

24 ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים׃

   

来自斯威登堡的著作

 

Arcana Coelestia#268

学习本章节

  
/10837  
  

268. That 'the ground' means the external man becomes clear from what has been stated already about earth, ground, and field. When a person has become regenerate he is no longer called the earth but the ground, the reason being that celestial seeds have been planted within him. Various other statements in the Word compare him to the ground and actually call him the ground. It is the external man, that is, his affection and memory, in which the seeds of good and truth are planted, not his internal man, for the internal does not have within it anything that is man's own, but only the external. Within the internal there are goods and truths, and when these are seemingly present no longer, he is in that case an external, that is, a bodily-minded person. In actual fact they have been stored away by the Lord within the internal man without his knowing it; for they do not emerge until the external man so to speak dies, which normally happens in times of temptation, misfortune, sickness, and the hour of death. The rational too belongs to the external man, see 118, and in itself is a kind of go-between for the internal man and the external, for the internal man operates byway of the rational into the bodily external. But once the rational concedes, it separates the external man from the internal, so that neither the existence of the internal man is known any longer, nor consequently what intelligence and wisdom are, which belong to the internal man.

  
/10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.