新基督教圣经研究

圣经文本

 

Yechezchial第27章

学习

   

1 ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

2 ואתה בן אדם שא על צר קינה׃

3 ואמרת לצור הישבתי על מבואת ים רכלת העמים אל איים רבים כה אמר אדני יהוה צור את אמרת אני כלילת יפי׃

4 בלב ימים גבוליך בניך כללו יפיך׃

5 ברושים משניר בנו לך את כל לחתים ארז מלבנון לקחו לעשות תרן עליך׃

6 אלונים מבשן עשו משוטיך קרשך עשו שן בת אשרים מאיי כתים׃

7 שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך׃

8 ישבי צידון וארוד היו שטים לך חכמיך צור היו בך המה חבליך׃

9 זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך כל אניות הים ומלחיהם היו בך לערב מערבך׃

10 פרס ולוד ופוט היו בחילך אנשי מלחמתך מגן וכובע תלו בך המה נתנו הדרך׃

11 בני ארוד וחילך על חומותיך סביב וגמדים במגדלותיך היו שלטיהם תלו על חומותיך סביב המה כללו יפיך׃

12 תרשיש סחרתך מרב כל הון בכסף ברזל בדיל ועופרת נתנו עזבוניך׃

13 יון תבל ומשך המה רכליך בנפש אדם וכלי נחשת נתנו מערבך׃

14 מבית תוגרמה סוסים ופרשים ופרדים נתנו עזבוניך׃

15 בני דדן רכליך איים רבים סחרת ידך קרנות שן והובנים השיבו אשכרך׃

16 ארם סחרתך מרב מעשיך בנפך ארגמן ורקמה ובוץ וראמת וכדכד נתנו בעזבוניך׃

17 יהודה וארץ ישראל המה רכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי נתנו מערבך׃

18 דמשק סחרתך ברב מעשיך מרב כל הון ביין חלבון וצמר צחר׃

19 ודן ויון מאוזל בעזבוניך נתנו ברזל עשות קדה וקנה במערבך היה׃

20 דדן רכלתך בבגדי חפש לרכבה׃

21 ערב וכל נשיאי קדר המה סחרי ידך בכרים ואילים ועתודים בם סחריך׃

22 רכלי שבא ורעמה המה רכליך בראש כל בשם ובכל אבן יקרה וזהב נתנו עזבוניך׃

23 חרן וכנה ועדן רכלי שבא אשור כלמד רכלתך׃

24 המה רכליך במכללים בגלומי תכלת ורקמה ובגנזי ברמים בחבלים חבשים וארזים במרכלתך׃

25 אניות תרשיש שרותיך מערבך ותמלאי ותכבדי מאד בלב ימים׃

26 במים רבים הביאוך השטים אתך רוח הקדים שברך בלב ימים׃

27 הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחבליך מחזיקי בדקך וערבי מערבך וכל אנשי מלחמתך אשר בך ובכל קהלך אשר בתוכך יפלו בלב ימים ביום מפלתך׃

28 לקול זעקת חבליך ירעשו מגרשות׃

29 וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט מלחים כל חבלי הים אל הארץ יעמדו׃

30 והשמיעו עליך בקולם ויזעקו מרה ויעלו עפר על ראשיהם באפר יתפלשו׃

31 והקריחו אליך קרחה וחגרו שקים ובכו אליך במר נפש מספד מר׃

32 ונשאו אליך בניהם קינה וקוננו עליך מי כצור כדמה בתוך הים׃

33 בצאת עזבוניך מימים השבעת עמים רבים ברב הוניך ומערביך העשרת מלכי ארץ׃

34 עת נשברת מימים במעמקי מים מערבך וכל קהלך בתוכך נפלו׃

35 כל ישבי האיים שממו עליך ומלכיהם שערו שער רעמו פנים׃

36 סחרים בעמים שרקו עליך בלהות היית ואינך עד עולם׃

   

来自斯威登堡的著作

 

Apocalypse Revealed#788

学习本章节

  
/962  
  

788. 18:19 "And they put dust on their heads and cried out, weeping and mourning, and saying, 'Woe, woe, that great city!'" This symbolizes their interior and exterior grief and mourning, which is a lamentation that so eminent a religion was completely destroyed and condemned.

Putting dust on their heads symbolizes their interior and exterior grief and mourning over the destruction and damnation, as we will show below. To cry out, weeping and mourning, symbolizes their exterior grief and mourning - to weep symbolizing a mourning of the soul, and to grieve a grief of the heart. "Woe, woe, that great city!" symbolizes a grievous lamentation over the destruction and damnation. That "woe" symbolizes a lamentation over a calamity, misfortune, or damnation, and that "woe, woe," therefore symbolizes a grievous lamentation, may be seen in nos. 416, 769, 785; and that the city symbolizes the Roman Catholic religion may be seen in no. 785 and elsewhere.

That putting dust on the head symbolizes an interior grief and mourning over a destruction and damnation is clear from the following passages:

They will cry bitterly and cast dust on their heads; they will roll about in ashes. (Ezekiel 27:30)

(The daughters) of Zion sit on the ground...; they have cast dust on their heads... (Lamentations 2:10)

(Job's friends) rent their tunics and sprinkled dust upon their heads... (Job 2:12)

Come down and sit in the dust, O virgin daughter of Babylon; sit on the ground without a throne... (Isaiah 47:1)

And so on elsewhere.

The people put dust on their heads when they grieved deeply, because dust symbolized something damned, as is apparent from Genesis 3:14, Matthew 10:14, Mark 6:11, Luke 10:10-12, and dust on the head represented the people's acknowledgment that of themselves they were damned, and thus their repentance, as in Matthew 11:21, Luke 10:13.

Dust symbolizes something damned because the land over the hells in the spiritual world consists of nothing but dust, without grass or plants.

  
/962  
  

Many thanks to the General Church of the New Jerusalem, and to Rev. N.B. Rogers, translator, for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org