新基督教圣经研究

圣经文本

 

Shemot第16章

学习

   

1 ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים׃

2 וילינו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר׃

3 ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב׃

4 ויאמר יהוה אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא׃

5 והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום׃

6 ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים׃

7 ובקר וראיתם את כבוד יהוה בשמעו את תלנתיכם על יהוה ונחנו מה כי תלונו עלינו׃

8 ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו ונחנו מה לא עלינו תלנתיכם כי על יהוה׃

9 ויאמר משה אל אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם׃

10 ויהי כדבר אהרן אל כל עדת בני ישראל ויפנו אל המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן׃

11 וידבר יהוה אל משה לאמר׃

12 שמעתי את תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם׃

13 ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה׃

14 ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס דק ככפר על הארץ׃

15 ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה׃

16 זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו׃

17 ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט׃

18 וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו׃

19 ויאמר משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר׃

20 ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה׃

21 וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס׃

22 ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה׃

23 ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת קדש ליהוה מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר׃

24 ויניחו אתו עד הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא היתה בו׃

25 ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה׃

26 ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו׃

27 ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו׃

28 ויאמר יהוה אל משה עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי׃

29 ראו כי יהוה נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי׃

30 וישבתו העם ביום השבעי׃

31 ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש׃

32 ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים׃

33 ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם׃

34 כאשר צוה יהוה אל משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת׃

35 ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען׃

36 והעמר עשרית האיפה הוא׃

   

来自斯威登堡的著作

 

Arcana Coelestia#8413

学习本章节

  
/10837  
  

8413. 'To kill all this congregation with hunger' means that they were perishing owing to the lack of delight and of good. This is clear from the meaning of 'killing' as depriving of life, at this point life made up of delight and good, for a person's life consists in these, dealt with in 3607, 6767; from the meaning of 'congregation' as those belonging to the spiritual Church, dealt with in 7843; and from the meaning of 'hunger' or 'famine' as a lack of good, dealt with in 5893, at this point the good of lower pleasures, meant by 'bread' in 8410. For when that which nourishes spiritual life, or the life of the spirit, is taken away, hunger or famine occurs.

[2] A brief statement showing the nature of all this needs to be made. When the good of charity, which is to constitute a spiritual life, is to be instilled, the delight belonging to lower pleasures, which has constituted a natural life, is taken away. And when this delight is taken away the person enters into temptation. The person thinks that if he is deprived of the delight which belongs to those pleasures he is deprived of all life; for the life of his natural has consisted in that delight or good as he calls it. But he does not know that when this delight in which his life has consisted is taken away the Lord instills spiritual delight and good instead; and this good is what is meant by 'the manna'. The previous kind of good or delight is meant by 'flesh and bread in the land of Egypt', and the deprivation of it by 'hunger'.

[3] But it should be thoroughly understood that a person undergoing regeneration is not deprived of the delight belonging to bodily and mental pleasures, for after regeneration he has full enjoyment of such delight, fuller than he had before, but in inverse proportion. Before regeneration the delight that belongs to lower pleasures was the all of that life; but after regeneration the good of charity becomes the all of life, and when it does so the delight belonging to lower pleasures serves as a means, as something embodying spiritual good and the happiness and bliss that go with it. When therefore order is to be inverted, the previous delight belonging to lower pleasures fades away and ceases to be anything, and a new delight from a spiritual origin is instilled instead.

  
/10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org