圣经文本

 

Shemot第16章

学习

   

1 ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים׃

2 וילינו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר׃

3 ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב׃

4 ויאמר יהוה אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא׃

5 והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום׃

6 ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים׃

7 ובקר וראיתם את כבוד יהוה בשמעו את תלנתיכם על יהוה ונחנו מה כי תלונו עלינו׃

8 ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו ונחנו מה לא עלינו תלנתיכם כי על יהוה׃

9 ויאמר משה אל אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם׃

10 ויהי כדבר אהרן אל כל עדת בני ישראל ויפנו אל המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן׃

11 וידבר יהוה אל משה לאמר׃

12 שמעתי את תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם׃

13 ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה׃

14 ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס דק ככפר על הארץ׃

15 ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה׃

16 זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו׃

17 ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט׃

18 וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו׃

19 ויאמר משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר׃

20 ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה׃

21 וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס׃

22 ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה׃

23 ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת קדש ליהוה מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר׃

24 ויניחו אתו עד הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא היתה בו׃

25 ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה׃

26 ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו׃

27 ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו׃

28 ויאמר יהוה אל משה עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי׃

29 ראו כי יהוה נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי׃

30 וישבתו העם ביום השבעי׃

31 ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש׃

32 ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים׃

33 ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם׃

34 כאשר צוה יהוה אל משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת׃

35 ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען׃

36 והעמר עשרית האיפה הוא׃

   

来自斯威登堡的著作

 

Arcana Coelestia#8351

学习本章节

  
/10837  
  

8351. 'And the people grumbled against Moses' means grief caused by the bitterness of the temptation. This is clear from the meaning of 'grumbling' as complaint, the kind made in temptations, thus grief caused by the bitterness of the temptation. The temptations which those belonging to the Lord's spiritual Church underwent after they had been delivered from molestations, in addition to the temptations which members of that Church are destined to undergo, are described by the grumblings of the children of Israel in the wilderness. And since spiritual temptations are as a general rule protracted till a person is in despair, 1787, 2694, 5279, 5280, 7147, 7166, 8165, 'grumbling' means complaint because of grief felt in temptations, as in Exodus 16:2-3; 17:3; Numbers 14:27, 29, 36; 16:11. The words 'against Moses' are used because it was a grumbling against what was Divine; for 'Moses' represents Divine Truth, 6723, 6752, 6771, 6827, 7010, 7014, 7089, 7382.

[2] As regards the temptations which those belonging to the spiritual Church underwent, and the temptations which members of that Church are destined to undergo, it should be recognized that no faith, nor thus any charity, can ever be instilled into those who belong to the spiritual Church except by means of temptations. In temptations a person is involved in conflict against falsity and evil. These - falsity and evil - flow into the external man from the hells, while goodness and truth flow in from the Lord by way of the internal man; and so there arises from a conflict of the internal man with the external that which is called temptation. And in the measure that the external man is brought into a state of obedience to the internal, faith and charity are instilled; for the external or natural level of a person is a receptacle of truth and good from the internal. If the receptacle is not properly adjusted it does not receive anything flowing in from the more internal level but either repels, destroys, or stifles it, as a consequence of which there is no regeneration. So it is that temptation is necessary, in order that a person may undergo regeneration, which is effected through the instillation of faith and charity, and thereby through the formation of a new will and new understanding. This also explains why the term 'militant' is applied to the Lord's Church. See what has been stated and shown already about these matters in 3928, 4249, 4341, 4572, 5356, 6574, 6611, 6657, 7090 (end), 7122, 8159, 8168, 8179, 8273.

  
/10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.