新基督教圣经研究

圣经文本

 

Daniyel第2章

学习

   

1 ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו׃

2 ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים להגיד למלך חלמתיו ויבאו ויעמדו לפני המלך׃

3 ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את החלום׃

4 וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדיך ופשרא נחוא׃

5 ענה מלכא ואמר לכשדיא מלתא מני אזדא הן לא תהודעונני חלמא ופשרה הדמין תתעבדון ובתיכון נולי יתשמון׃

6 והן חלמא ופשרה תהחון מתנן ונבזבה ויקר שגיא תקבלון מן קדמי להן חלמא ופשרה החוני׃

7 ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה׃

8 ענה מלכא ואמר מן יציב ידע אנה די עדנא אנתון זבנין כל קבל די חזיתון די אזדא מני מלתא׃

9 די הן חלמא לא תהודענני חדה היא דתכון ומלה כדבה ושחיתה הזמנתון למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני׃

10 ענו כשדיא קדם מלכא ואמרין לא איתי אנש על יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל קבל די כל מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל חרטם ואשף וכשדי׃

11 ומלתא די מלכה שאל יקירה ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלהין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי׃

12 כל קבל דנה מלכא בנס וקצף שגיא ואמר להובדה לכל חכימי בבל׃

13 ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה׃

14 באדין דניאל התיב עטא וטעם לאריוך רב טבחיא די מלכא די נפק לקטלה לחכימי בבל׃

15 ענה ואמר לאריוך שליטא די מלכא על מה דתא מהחצפה מן קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל׃

16 ודניאל על ובעה מן מלכא די זמן ינתן לה ופשרא להחויה למלכא׃

17 אדין דניאל לביתה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע׃

18 ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזה דנה די לא יהבדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל׃

19 אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזה גלי אדין דניאל ברך לאלה שמיא׃

20 ענה דניאל ואמר להוא שמה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא די חכמתא וגבורתא די לה היא׃

21 והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה׃

22 הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהירא עמה שרא׃

23 לך אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה די חכמתא וגבורתא יהבת לי וכען הודעתני די בעינא מנך די מלת מלכא הודעתנא׃

24 כל קבל דנה דניאל על על אריוך די מני מלכא להובדה לחכימי בבל אזל וכן אמר לה לחכימי בבל אל תהובד העלני קדם מלכא ופשרא למלכא אחוא׃

25 אדין אריוך בהתבהלה הנעל לדניאל קדם מלכא וכן אמר לה די השכחת גבר מן בני גלותא די יהוד די פשרא למלכא יהודע׃

26 ענה מלכא ואמר לדניאל די שמה בלטשאצר האיתיך כהל להודעתני חלמא די חזית ופשרה׃

27 ענה דניאל קדם מלכא ואמר רזה די מלכא שאל לא חכימין אשפין חרטמין גזרין יכלין להחויה למלכא׃

28 ברם איתי אלה בשמיא גלא רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די להוא באחרית יומיא חלמך וחזוי ראשך על משכבך דנה הוא׃

29 אנתה מלכא רעיונך על משכבך סלקו מה די להוא אחרי דנה וגלא רזיא הודעך מה די להוא׃

30 ואנה לא בחכמה די איתי בי מן כל חייא רזא דנה גלי לי להן על דברת די פשרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע׃

31 אנתה מלכא חזה הוית ואלו צלם חד שגיא צלמא דכן רב וזיוה יתיר קאם לקבלך ורוה דחיל׃

32 הוא צלמא ראשה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתה די נחש׃

33 שקוהי די פרזל רגלוהי מנהון די פרזל ומנהון די חסף׃

34 חזה הוית עד די התגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון׃

35 באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן אדרי קיט ונשא המון רוחא וכל אתר לא השתכח להון ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלת כל ארעא׃

36 דנה חלמא ופשרה נאמר קדם מלכא׃

37 אנתה מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך׃

38 ובכל די דארין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון אנתה הוא ראשה די דהבא׃

39 ובתרך תקום מלכו אחרי ארעא מנך ומלכו תליתיא אחרי די נחשא די תשלט בכל ארעא׃

40 ומלכו רביעיה תהוא תקיפה כפרזלא כל קבל די פרזלא מהדק וחשל כלא וכפרזלא די מרעע כל אלין תדק ותרע׃

41 ודי חזיתה רגליא ואצבעתא מנהון חסף די פחר ומנהון פרזל מלכו פליגה תהוה ומן נצבתא די פרזלא להוא בה כל קבל די חזיתה פרזלא מערב בחסף טינא׃

42 ואצבעת רגליא מנהון פרזל ומנהון חסף מן קצת מלכותא תהוה תקיפה ומנה תהוה תבירה׃

43 די חזית פרזלא מערב בחסף טינא מתערבין להון בזרע אנשא ולא להון דבקין דנה עם דנה הא כדי פרזלא לא מתערב עם חספא׃

44 וביומיהון די מלכיא אנון יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ומלכותה לעם אחרן לא תשתבק תדק ותסיף כל אלין מלכותא והיא תקום לעלמיא׃

45 כל קבל די חזית די מטורא אתגזרת אבן די לא בידין והדקת פרזלא נחשא חספא כספא ודהבא אלה רב הודע למלכא מה די להוא אחרי דנה ויציב חלמא ומהימן פשרה׃

46 באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחחין אמר לנסכה לה׃

47 ענה מלכא לדניאל ואמר מן קשט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרא מלכין וגלה רזין די יכלת למגלא רזה דנה׃

48 אדין מלכא לדניאל רבי ומתנן רברבן שגיאן יהב לה והשלטה על כל מדינת בבל ורב סגנין על כל חכימי בבל׃

49 ודניאל בעא מן מלכא ומני על עבידתא די מדינת בבל לשדרך מישך ועבד נגו ודניאל בתרע מלכא׃

   

来自斯威登堡的著作

 

Apocalypse Explained#844

学习本章节

  
/1232  
  

844. (Verse 18) Here is wisdom. That this signifies that this is their doctrine in its whole extent, which is considered to be wisdom, although it is insanity, is evident from the signification of here is wisdom, as denoting that all those things that are said concerning the dragon and his two beasts, is the doctrine of those who have separated faith from life, which nevertheless is not wisdom, as it is considered to be, but it is insanity. That these things are meant by here is wisdom, follows from the things which precede, that is, that no one can buy and sell if he has not the mark, or the name of the beast, or the number of his name; which signifies, that no one should learn or teach anything but what is acknowledged, and thence received in doctrine. It may be concluded, therefore, that by wisdom is here meant wisdom in their own eyes, which, nevertheless, is insanity, appearing to them as wisdom.

The reason why insanity is here meant by wisdom is, that those who are in falsities, when they have confirmed themselves in them, believe themselves to be wiser than all others. The case is the same with the evil, who, when they are in their evils, and devise means of doing evil to the good, seem to themselves to be ingenious, indeed wiser than others, although they then appear to the eyes of angels to be mad. This now is why the insanity of those who are in falsities is also called in the Word wisdom and intelligence, as in the following passages:

"Lord of heaven and earth, thou hast hid these things from the wise and prudent, and hast revealed them unto babes" (Matthew 11:25; Luke 10:21).

"Woe to them that are wise in their own eyes, and intelligent in their own sight" (Isaiah 5:21).

"I will punish the fruit of the pride of heart of the king of Assyria, and the glory of his high looks; because he hath said, In the strength of my hand I have done it, and by my wisdom; because I was intelligent" (Isaiah 10:12, 13).

"Surely the princes of Zoan are fools, the wise counsellors of Pharaoh; how say ye unto Pharaoh, I am a son of the wise" (Isaiah 19:11).

"The wisdom of the wise shall perish, and the intelligence of the intelligent shall hide itself" (Isaiah 29:14).

"He casteth the wise men backwards" (Isaiah 44:25).

"A sword against the inhabitants of Babylon, and against the princes thereof, and against the wise men thereof" (Jeremiah 50:35).

Hence also the Magi in Babylon and elsewhere were called wise men (as in Dan. 2:48).

From these passages it is evident, that, in the Word, wisdom is predicated of those who are not wise, and also of those who are insane from falsities. Similarly diadems are ascribed to them, as well as to the dragon (Apoc. 12:3); and to his beast, in the first verse of this chapter. It is said also concerning the woman who sat on the scarlet beast, that she was clothed in crimson and scarlet, adorned with gold, precious stones and pearls (Apoc. 17:4). Similarly the evil are called mighty and powerful, although they are not really so in themselves. Concerning this subject, see above (n. 783).

  
/1232  
  

Translation by Isaiah Tansley. Many thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org