圣经文本

 

Bereshit第35章

学习

   

1 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית־אֵל וְשֶׁב־שָׁם וַעֲשֵׂה־שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ׃

2 וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־בֵּיתֹו וְאֶל כָּל־אֲשֶׁר עִמֹּו הָסִרוּ אֶת־אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם׃

3 וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית־אֵל וְאֶעֱשֶׂה־שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיֹום צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי׃

4 וַיִּתְּנוּ* אֶל־יַעֲקֹב אֵת כָּל־אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת־הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם־שְׁכֶם׃

5 וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל־הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב׃

6 וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית־אֵל הוּא וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר־עִמֹּו׃

7 וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקֹום אֵל בֵּית־אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּבָרְחֹו מִפְּנֵי אָחִיו׃

8 וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית־אֵל תַּחַת הָאַלֹּון וַיִּקְרָא שְׁמֹו אַלֹּון בָּכוּת׃ ף

9 וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל־יַעֲקֹב עֹוד בְּבֹאֹו מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתֹו׃

10 וַיֹּאמֶר־לֹו אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא־יִקָּרֵא שִׁמְכָ* עֹוד יַעֲקֹב כִּי אִם־יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמֹו יִשְׂרָאֵל׃

11 וַיֹּאמֶר לֹו אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גֹּוי וּקְהַל גֹּויִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ׃

12 וְאֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת־הָאָרֶץ׃

13 וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקֹום אֲשֶׁר־דִּבֶּר אִתֹּו׃

14 וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקֹום אֲשֶׁר־דִּבֶּר אִתֹּו מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן׃

15 וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת־שֵׁם הַמָּקֹום אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתֹּו שָׁם אֱלֹהִים בֵּית־אֵל׃

16 וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי־עֹוד כִּבְרַת־הָאָרֶץ לָבֹוא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ׃

17 וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל־תִּירְאִי כִּי־גַם־זֶה לָךְ בֵּן׃

18 וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמֹו בֶּן־אֹונִי וְאָבִיו קָרָא־לֹו בִנְיָמִין׃

19 וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה* הִוא בֵּית לָחֶם׃

20 וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל־קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת־רָחֵל* עַד־הַיֹּום׃

21 וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וַיֵּט אָהֳלֹה* מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל־עֵדֶר׃

22 וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת־בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל ף וַיִּהְיוּ בְנֵי־יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר׃

23 בְּנֵי לֵאָה בְּכֹור יַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעֹון וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וּזְבוּלֻן׃

24 בְּנֵי רָחֵל יֹוסֵף וּבִנְיָמִן׃

25 וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל דָּן וְנַפְתָּלִי׃

26 וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה גָּד וְאָשֵׁר אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד־לֹו בְּפַדַּן אֲרָם׃

27 וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל־יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרֹונ* אֲשֶׁר־גָּר־שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק׃

28 וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק מְאַת שָׁנָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה׃

29 וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל־עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתֹו עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו׃ ף

   

来自斯威登堡的著作

 

Arcana Coelestia#4577

学习本章节

  
/10837  
  

4577. 'And to your seed after you I will give the land' means Divine Truth when made over [to the Natural] as its own. This is clear from the meaning of 'seed' as the truth of faith, dealt with in 1025, 1447, 1610, 1940, but in the highest sense Divine Truth, 3038; and from the meaning of 'giving the land' as making over good, dealt with immediately above in 4576; so that in the highest sense 'giving the land to your seed' means making Divine Good over to Divine Truth. But the reason why Divine Truth was made over is that before the Lord's Human was glorified it was Divine Truth, which is why the Lord speaks of Himself in John 14:6 as 'the Truth', and in Genesis 3:1 'He is called 'the seed of the woman'. But after the Lord's Human was glorified it was made Divine Good. At this point it was from Him as Divine Good that Divine Truth went forth, and goes forth still. Such Divine Truth is the Spirit of Truth whom the Lord will send, referred to in John 14:16-17; 15:26-27; 16:13-15; see 3704. From this it may be seen that 'to your seed after you' in the highest sense means Divine Truth when made over to Him as His own, and also that Divine Truth goes forth from Divine Good which He is and is made over as their own to those in whom good and its partner truth are present.

  
/10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.