圣经文本

 

Shemot第30章

学习

   

1 וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתֹו׃

2 אַמָּה אָרְכֹּו וְאַמָּה רָחְבֹּו רָבוּעַ יִהְיֶה וְאַמָּתַיִם קֹמָתֹו מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו׃

3 וְצִפִּיתָ אֹתֹו זָהָב טָהֹור אֶת־גַּגֹּו וְאֶת־קִירֹתָיו סָבִיב וְאֶת־קַרְנֹתָיו וְעָשִׂיתָ לֹּו זֵר זָהָב סָבִיב׃

4 וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה־לֹּו מִתַּחַת לְזֵרֹו עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו תַּעֲשֶׂה עַל־שְׁנֵי צִדָּיו וְהָיָה לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֹתֹו בָּהֵמָּה׃

5 וְעָשִׂיתָ אֶת־הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב׃

6 וְנָתַתָּה אֹתֹו לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל־אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל־הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה׃

7 וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבֹו אֶת־הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה׃

8 וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת־הַנֵּרֹת בֵּין הָעֲרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה לְדֹרֹתֵיכֶם׃

9 לֹא־תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה וְעֹלָה וּמִנְחָה וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ עָלָיו׃

10 וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל־קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ־קָדָשִׁים הוּא לַיהוָה׃ ף

11 וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃

12 כִּי תִשָּׂא אֶת־רֹאשׁ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשֹׁו לַיהוָה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא־יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם׃

13 זֶה יִתְּנוּ כָּל־הָעֹבֵר עַל־הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַיהוָה׃

14 כֹּל הָעֹבֵר עַל־הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת יְהוָה׃

15 הֶעָשִׁיר לֹא־יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת־תְּרוּמַת יְהוָה לְכַפֵּר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶם׃

16 וְלָקַחְתָּ אֶת־כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתֹו עַל־עֲבֹדַת אֹהֶל מֹועֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרֹון לִפְנֵי יְהוָה לְכַפֵּר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶם׃ ף

17 וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃

18 וְעָשִׂיתָ כִּיֹּור נְחֹשֶׁת וְכַנֹּו נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתֹו בֵּין־אֹהֶל מֹועֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם׃

19 וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת־יְדֵיהֶם וְאֶת־רַגְלֵיהֶם׃

20 בְּבֹאָם אֶל־אֹהֶל מֹועֵד יִרְחֲצוּ־מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ אֹו בְגִשְׁתָּם אֶל־הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַיהוָה׃

21 וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק־עֹולָם לֹו וּלְזַרְעֹו לְדֹרֹתָם׃ ף

22 וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃

23 וְאַתָּה קַח־לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר־דְּרֹור חֲמֵשׁ מֵאֹות וְקִןְּמָן־בֶּשֶׂם מַחֲצִיתֹו חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה־בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם׃

24 וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאֹות בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת הִין׃

25 וְעָשִׂיתָ אֹתֹו שֶׁמֶן מִשְׁחַת־קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת־קֹדֶשׁ יִהְיֶה׃

26 וּמָשַׁחְתָּ בֹו אֶת־אֹהֶל מֹועֵד וְאֵת אֲרֹון הָעֵדֻת׃

27 וְאֶת־הַשֻּׁלְחָן וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו וְאֶת־הַמְּנֹרָה וְאֶת־כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת׃

28 וְאֶת־מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו וְאֶת־הַכִּיֹּר וְאֶת־כַּנֹּו׃

29 וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל־הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ׃

30 וְאֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו תִּמְשָׁח וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם לְכַהֵן לִי׃

31 וְאֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר שֶׁמֶן מִשְׁחַת־קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם׃

32 עַל־בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ וּבְמַתְכֻּנְתֹּו לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ קֹדֶשׁ הוּא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם׃

33 אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל־זָר וְנִכְרַת מֵעַמָּיו׃ ס

34 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה קַח־לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה׃

35 וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רֹוקֵחַ מְמֻלָּח טָהֹור קֹדֶשׁ׃

36 וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מֹועֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם׃

37 וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַיהוָה׃

38 אִישׁ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה כָמֹוהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו׃ ס

   

来自斯威登堡的著作

 

Arcana Coelestia#10202

学习本章节

  
/10837  
  

10202. 'And when Aaron causes the lamps to go up between the evenings he shall burn it' means the raising up also in an obscure state of love, when also truth exists in its shade. This is clear from the meaning of 'causing the lamps to go up', or to burn brightly, as enlightening with Divine Truth, and consequently endowing with intelligence and wisdom, dealt with immediately above in 10201; from the representation of 'Aaron' as the Lord in respect of Divine Good, and in respect of the work of salvation, dealt with in 9806, 9965, 10068; from the meaning of 'between the evenings' as an obscure state of love, and consequently a state of truth in shade, dealt with in 10134, 10135; and from the meaning of 'burning incense' as the raising up of worship, dealt with above in 10198. From all this it is evident that 'when Aaron causes the lamps to go up between the evenings he shall burn incense' means a raising up by the Lord of everything of worship in an obscure state of love, when also truth exists in its shade. The nature of all this becomes clear from what has been stated immediately above in 10200, 10201, to the effect that states of love are varied in heaven, just as times of day and seasons of the year are in the world, and that truth exists in its own light to the extent that good exists in its own heat, that is, in its love. Consequently when love is not so much in its heat, neither is truth in its light. This being so, reference is made to 'adorning the lamps in the morning' but 'causing them to go up in the evening'; for causing them to go up implies raising and increasing the light of truth, as much as is possible in that state.

  
/10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.