新基督教圣经研究

圣经文本

 

Bereshit第43章

学习

   

1 והרעב כבד בארץ׃

2 ויהי כאשר כלו לאכל את־השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו־לנו מעט־אכל׃

3 ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האיש לאמר לא־תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃

4 אם־ישך משלח את־אחינו אתנו נרדה ונשברה לך אכל׃

5 ואם־אינך משלח לא נרד כי־האיש אמר אלינו לא־תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃

6 ויאמר ישראל למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח׃

7 ויאמרו שאול שאל־האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד־לו על־פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר הורידו את־אחיכם׃

8 ויאמר יהודה אל־ישראל אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם־אנחנו גם־אתה גם־טפנו׃

9 אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם־לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל־הימים׃

10 כי לולא התמהמהנו כי־עתה שבנו זה פעמים׃

11 ויאמר אלהם ישראל אביהם אם־כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים׃

12 וכסף משנה קחו בידכם ואת־הכסף המושב בפי אמתחתיכם תשיבו בידכם אולי משגה הוא׃

13 ואת־אחיכם קחו וקומו שובו אל־האיש׃

14 ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את־אחיכם אחר ואת־בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי׃

15 ויקחו האנשים את־המנחה הזאת ומשנה־כסף לקחו בידם ואת־בנימן ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף׃

16 וירא יוסף אתם את־בנימין ויאמר לאשר על־ביתו הבא את־האנשים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים׃

17 ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את־האנשים ביתה יוסף׃

18 וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על־דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת־חמרינו׃

19 ויגשו אל־האיש אשר על־בית יוסף וידברו אליו פתח הבית׃

20 ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר־אכל׃

21 ויהי כי־באנו אל־המלון ונפתחה את־אמתחתינו והנה כסף־איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ונשב אתו בידנו׃

22 וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר־אכל לא ידענו מי־שם כספנו באמתחתינו׃

23 ויאמר שלום לכם אל־תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספכם בא אלי ויוצא אלהם את־שמעון׃

24 ויבא האיש את־האנשים ביתה יוסף ויתן־מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא לחמריהם׃

25 ויכינו את־המנחה עד־בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי־שם יאכלו לחם׃

26 ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את־המנחה אשר־בידם הביתה וישתחוו־לו ארצה׃

27 וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי׃

28 ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויקדו [כ= וישתחו] [ק= וישתחוו]׃

29 וישא עיניו וירא את־בנימין אחיו בן־אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך בני׃

30 וימהר יוסף כי־נכמרו רחמיו אל־אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה׃

31 וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם׃

32 וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכל את־העברים לחם כי־תועבה הוא למצרים׃

33 וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו ויתמהו האנשים איש אל־רעהו׃

34 וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו׃

   

来自斯威登堡的著作

 

Arcana Coelestia#5628

学习本章节

  
/10837  
  

5628. 'And may God Shaddai' means the comfort that follows hardships. This is clear from the meaning of 'Shaddai' as temptation, also the comfort that follows temptation, dealt with in 1992, 4572, here therefore the comfort which followed all the hardships they experienced in Egypt. The meaning here - the comfort that follows severe sufferings - is also evident from the words 'grant you mercy before the man' which immediately follow. The reason why 'Shaddai' means temptation, also the comfort that follows temptation, is that the ancients gave the one and only God various illustrious names which were descriptive of the various things that came from Him; and because they believed that even temptations came from Him they called Him 'God Shaddai'. They did not understand some other God by this name but the one and only God so far as temptations were concerned. When however the Ancient Church went downhill they began to worship as many gods as there were names of the one and only God; indeed they increased the number of them with many more which they themselves invented. This trend continued until at length each family had its own god whom that family kept quite distinct and separate from all other gods worshipped by other families.

[2] The family of Terah, which Abraham came from, worshipped Shaddai as its particular god, see 1356, 1992, 2559, 3667. Consequently not only Abraham but Jacob too recognized Shaddai as their god; and they did so in the land of Canaan. But to avoid any compulsion of them to forsake the form of religion they had - for no one is compelled to forsake what for him is holy - they were allowed to keep to it. However, because the ancients had meant Jehovah Himself or the Lord by the name Shaddai, which they used when they underwent temptations, Jehovah or the Lord took this name in His dealings with Abraham, as is evident from Genesis 17:1, and-also in His dealings with Jacob, Genesis 35:11.

[3] The reason why not only temptation but also comfort is meant by 'Shaddai' is that comfort follows all spiritual temptations, as I have been allowed to know from experience in the next life. When anyone there is subjected to hardships at the hands of evil spirits, who attack him, incite him to evil practices, and persuade him to accept falsities, he is subsequently received by angels, once the evil spirits have been turned away, and he is brought into a state of consolation by means of some delight in keeping with his character.

  
/10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org