新基督教圣经研究

圣经文本

 

Bereshit第31章

学习

   

1 וישמע את־דברי בני־לבן לאמר לקח יעקב את כל־אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל־הכבד הזה׃

2 וירא יעקב את־פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום׃

3 ויאמר יהוה אל־יעקב שוב אל־ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך׃

4 וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל־צאנו׃

5 ויאמר להן ראה אנכי את־פני אביכן כי־איננו אלי כתמל שלשם ואלהי אבי היה עמדי׃

6 ואתנה ידעתן כי בכל־כחי עבדתי את־אביכן׃

7 ואביכן התל בי והחלפ* את־משכרתי עשרת מנים ולא־נתנו אלהים להרע עמדי׃

8 אם־כה יאמר נקדים יהיה שכרך וילדו כל־הצאן נקדים ואם־כה יאמר עקדים יהיה שכרך וילדו כל־הצאן עקדים׃

9 ויצל אלהים את־מקנה אביכם ויתן־לי׃

10 ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום והנה העתדים העלים על־הצאן עקדים נקדים וברדים׃

11 ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני׃

12 ויאמר שא־נא עיניך וראה כל־העתדים העלים על־הצאן עקדים נקדים וברדים כי ראיתי את כל־אשר לבן עשה לך׃

13 אנכי האל בית־אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן־הארץ הזאת ושוב אל־ארץ מולדתך׃

14 ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו׃

15 הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם־אכול את־כספנו׃

16 כי כל־העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה׃

17 ויקם יעקב וישא את־בניו ואת־נשיו על־הגמלים׃

18 וינהג את־כל־מקנהו ואת־כל־רכשו אשר רכש מקנה קנינו אשר רכש בפדן ארם לבוא אל־יצחק אביו ארצה כנען׃

19 ולבן הלך לגזז את־צאנו ותגנב רחל את־התרפים אשר לאביה׃

20 ויגנב יעקב את־לב לבן הארמי על־בלי הגיד לו כי ברח הוא׃

21 ויברח הוא וכל־אשר־לו ויקם ויעבר את־הנהר וישם את־פניו הר הגלעד׃

22 ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב׃

23 ויקח את־אחיו עמו וירדף אחריו דרך שבעת ימים וידבק אתו בהר הגלעד׃

24 ויבא אלהים אל־לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו השמר לך פן־תדבר עם־יעקב מטוב עד־רע׃

25 וישג לבן את־יעקב ויעקב תקע את־אהלו בהר ולבן תקע את־אחיו בהר הגלעד׃

26 ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את־לבבי ותנהג את־בנתי כשביות חרב׃

27 למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא־הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור׃

28 ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי עתה הסכלת עשו׃

29 יש־לאל ידי לעשות עםכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם־יעקב מטוב עד־רע׃

30 ועתה הלך הלכת כי־נכסף נכספתה לבית אביך למה גנבת את־אלהי׃

31 ויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי כי אמרתי פן־תגזל את־בנותיך מעמי׃

32 עם אשר תמצא את־אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר־לך מה עמדי וקח־לך ולא־ידע יעקב כי רחל גנבתם׃

33 ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהת ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל׃

34 ורחל לקחה את־התרפים ותשםם בכר הגמל ותשב עליהם וימשש לבן את־כל־האהל ולא מצא׃

35 ותאמר אל־אביה אל־יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך כי־דרך נשים לי ויחפש ולא מצא את־התרפים׃

36 ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה־פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי׃

37 כי־מששת את־כל־כלי מה־מצאת מכל כלי־ביתך שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו׃

38 זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנכ* לא אכלתי׃

39 טרפה לא־הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי לילה׃

40 הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני׃

41 זה־לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע־עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך ותחלף את־משכרתי עשרת מנים׃

42 לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את־עניי ואת־יגיע* כפי ראה אלהים ויוכח אמש׃

43 ויען לבן ויאמר אל־יעקב הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר־אתה ראה לי־הוא ולבנתי מה־אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו׃

44 ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך׃

45 ויקח יעקב אבן וירימה מצבה׃

46 ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו־גל ויאכלו שם על־הגל׃

47 ויקרא־לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד׃

48 ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על־כן קרא־שמו גלעד׃

49 והמצפה אשר אמר יצף יהוה ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו׃

50 אם־תענה את־בנתי ואם־תקח נשים על־בנתי אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני ובינך׃

51 ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי ביני ובינך׃

52 עד הגל הזה ועדה המצבה אם־אני לא־אעבר אליך את־הגל הזה ואם־אתה לא־תעבר אלי את־הגל הזה ואת־המצבה הזאת לרעה׃

53 אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו יצחק׃

54 ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל־לחם ויאכלו לחם וילינו בהר׃

   

来自斯威登堡的著作

 

Arcana Coelestia#4190

学习本章节

  
/10837  
  

4190. 'And Jacob took a stone and erected it as a pillar' means a like truth and worship based on this. This is clear from the meaning of 'a stone' as truth, dealt with in 643, 1298, 3720, and from the meaning of 'a pillar' as worship based on it, that is, on truth, dealt with in 3727, from which paragraphs it is evident that these words mean a like truth and worship based on this. The expression 'a like truth' is used, that is, truth as it exists among gentiles, because although gentiles do not know anything about the Word or as a consequence about the Lord, they still have the same external truths as Christians, such as these: One should worship God with due reverence, keep religious festivals, and honour one's parents; one should not steal, commit adultery, or kill; also, one should not covet what belongs to another. Thus gentiles have the same kind of truths as are included in the Ten Commandments and are also the standards of behaviour set within the Church. The wise among them act in conformity not only with the external but also with the internal form which those same commandments take, for they think that the kinds of things which are forbidden are not only contrary to their religion but also contrary to the common good and so to the internal obligation which they owe to other people, and that as a consequence such actions are contrary to charity. And they think in this way even though they have little knowledge of what faith is. In their obscurity they possess a kind of conscience against which they are unwilling to act, indeed against which some are incapable of acting. From this it becomes clear that the Lord governs their interiors which are in obscurity, and in so doing imparts to them an ability to receive interior truths, which they also do receive in the next life - see what has been shown concerning gentiles in 2589-2604.

[2] I have been allowed to talk on several occasions to Christians in the next life about the state and fortune of gentiles outside the Church - that they accept the truths and goods of faith more easily than do Christians who have not lived according to the Lord's commandments, and that Christians think of gentiles in a heartless fashion. That is to say, they think that all outside the Church stand condemned, a way of thinking based on the established rule that outside the Lord there is no salvation. I have told the Christians to whom I have been speaking that this rule is true, but that gentiles who have led charitable lives with one another and who, moved by some kind of conscience, have done what is just and fair, receive faith and acknowledge the Lord more easily in the next life than those who are inside the Church and have not led charitable lives. I have gone on to say that Christians are subject to falsity when they believe that heaven is theirs alone because they have the Book of the Word, written down on paper but not in their hearts, and also when they know the Lord but do not believe that He is Divine as to His Human, indeed when they do not acknowledge Him, as to His second Essence which they term the human nature, as any more than an ordinary human being. Therefore, left to themselves and their own ideas they do not even adore Him. So it is they themselves who are outside the Lord, and for whom there is no salvation.

  
/10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org