圣经文本

 

Shemot第14章

学习

   

1 וידבר יהוה אל־משה לאמר׃

2 דבר אל־בני ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירת בין מגדל ובין הים לפני בעל צפן נכחו תחנו על־הים׃

3 ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ סגר עליהם המדבר׃

4 וחזקתי את־לב־פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל־חילו וידעו מצרים כי־אני יהוה ויעשו־כן׃

5 ויגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל־העם ויאמרו מה־זאת עשינו כי־שלחנו את־ישראל מעבדנו׃

6 ויאסר את־רכבו ואת־עמו לקח עמו׃

7 ויקח שש־מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלשם על־כלו׃

8 ויחזק יהוה את־לב פרעה מלך מצרים וירדף אחרי בני ישראל ובני ישראל יצאים ביד רמה׃

9 וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חנים על־הים כל־סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו על־פי החירת לפני בעל צפן׃

10 ופרעה הקריב וישאו בני־ישראל את־עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני־ישראל אל־יהוה׃

11 ויאמרו אל־משה המבלי אין־קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה־זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים׃

12 הלא־זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את־מצרים כי טוב לנו עבד את־מצרים ממתנו במדבר׃

13 ויאמר משה אל־העם אל־תיראו התיצבו וראו את־ישועת יהוה אשר־יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את־מצרים היום לא תסיפו לראתם עוד עד־עולם׃

14 יהוה ילחם לכם ואתם תחרישון׃ ף

15 ויאמר יהוה אל־משה מה־תצעק אלי דבר אל־בני־ישראל ויסעו׃

16 ואתה הרם את־מטך ונטה את־ידך על־הים ובקעהו ויבאו בני־ישראל בתוך הים ביבשה׃

17 ואני הנני מחזק את־לב מצרים ויבאו אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל־חילו ברכבו ובפרשיו׃

18 וידעו מצרים כי־אני יהוה בהכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו׃

19 ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד העןן מפניהם ויעמד מאחריהם׃

20 ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי העןן והחשך ויאר את־הלילה ולא־קרב זה אל־זה כל־הלילה׃

21 ויט משה את־ידו על־הים ויולך יהוה את־הים ברוח קדים עזה כל־הלילה וישם את־הים לחרבה ויבקעו המים׃

22 ויבאו בני־ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חמה מימינם ומשמאלם׃

23 וירדפו מצרים ויבאו אחריהם כל סוס פרעה רכבו ופרשיו אל־תוך הים׃

24 ויהי באשמרת הבקר וישקף יהוה אל־מחנה מצרים בעמוד אש ועןן ויהם את מחנה מצרים׃

25 ויסר את אפן מרכבתיו וינהגהו בכבדת ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי יהוה נלחם להם במצרים׃ ף

26 ויאמר יהוה אל־משה נטה את־ידך על־הים וישבו המים על־מצרים על־רכבו ועל־פרשיו׃

27 ויט משה את־ידו על־הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו וינער יהוה את־מצרים בתוך הים׃

28 וישבו המים ויכסו את־הרכב ואת־הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא־נשאר בהם עד־אחד׃

29 ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם׃

30 ויושע יהוה ביום ההוא את־ישראל מיד מצרים וירא ישראל את־מצרים מת על־שפת הים׃

31 וירא ישראל את־היד הגדלה אשר עשה יהוה במצרים וייראו העם את־יהוה ויאמינו ביהוה ובמשה עבדו׃ ף

   

来自斯威登堡的著作

 

Arcana Coelestia#8232

学习本章节

  
/10837  
  

8232. 'Not so much as one of them remained' means every single one. This is clear without explanation.

The subject in this verse has been the plunging or casting into hell of those who were steeped in falsities arising from evil. But few know what being plunged and cast into hell may be. They imagine that it is being cast down into some place where the devil and his crew are, and that these torment people there. But that is not the situation. When people there are cast into hell, it is nothing other than their being completely choked by utter falsities arising from the evil which ruled them when they were in the world. When they are completely choked by them there they are in hell. The actual evils and falsities in which those people are now immersed are what torment them. But the torment is not due to any grief they feel because they have done evil in the past but because - since doing evil is the delight of their life - they cannot do it in the present; for when they do evil there they suffer punishment and torment at the hands of those to whom they do it. What motivates them chiefly when they do evil to one another is a desire to exercise control, in order to place others in subjection to themselves, which, if others do not allow themselves to be placed in subjection, they accomplish by a thousand methods of punishment and torment. But control there, which they constantly strive to possess, passes by turns from one to another, which means that those who have punished and tormented others are then themselves punished and tormented by others. And this goes on until at length the fear of punishment serves to cool their ardour. From all this one may now see where hell originates and what hell is. Nor is hell fire anything other than the cravings of self-love, which inflame and torment, 6314, 7324, 7575.

  
/10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.