New Christian Bible Study

The Bible

 

Bereshit 9

Study

   

1 ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ׃

2 ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים בידכם נתנו׃

3 כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל׃

4 אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו׃

5 ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם׃

6 שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם׃

7 ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה׃

8 ויאמר אלהים אל נח ואל בניו אתו לאמר׃

9 ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם׃

10 ואת כל נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל חית הארץ אתכם מכל יצאי התבה לכל חית הארץ׃

11 והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ׃

12 ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם׃

13 את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ׃

14 והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן׃

15 וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר׃

16 והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ׃

17 ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית אשר הקמתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ׃

18 ויהיו בני נח היצאים מן התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען׃

19 שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ׃

20 ויחל נח איש האדמה ויטע כרם׃

21 וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה׃

22 וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ׃

23 ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו׃

24 וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן׃

25 ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו׃

26 ויאמר ברוך יהוה אלהי שם ויהי כנען עבד למו׃

27 יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו׃

28 ויחי נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה׃

29 ויהיו כל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת׃

   

From Swedenborg's Works

 

Arcana Coelestia #1049

Study this Passage

  
/ 10837  
  

1049. And I will remember My covenant, which is between Me and you. That this signifies the mercy of the Lord, specifically toward the regenerate and those who can be regenerated, also follows, for, with the Lord, to “remember” is to have mercy. Remembering cannot be predicated of the Lord, because from eternity He knows all things both in general and in particular; but to have mercy is what is predicated of Him, because He knows that such is man’s character—that is to say, as before said—that man’s Own is infernal, and that it is his very hell. For by the Own of his will, man communicates with hell, and from hell and from itself this Own desires nothing so much and so strongly as to cast itself down into hell; nor is it content with this, but desires to cast down all in the universe. Since man of himself is such a devil, and the Lord knows this, it follows that His “remembering the covenant” means nothing else than having mercy on man, and by Divine means regenerating him, and drawing him to heaven by a mighty force, so far as the man is such as to render this possible.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org