The Bible

 

Bereshit 9

Study

   

1 ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ׃

2 ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים בידכם נתנו׃

3 כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל׃

4 אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו׃

5 ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם׃

6 שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם׃

7 ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה׃

8 ויאמר אלהים אל נח ואל בניו אתו לאמר׃

9 ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם׃

10 ואת כל נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל חית הארץ אתכם מכל יצאי התבה לכל חית הארץ׃

11 והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ׃

12 ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם׃

13 את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ׃

14 והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן׃

15 וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר׃

16 והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ׃

17 ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית אשר הקמתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ׃

18 ויהיו בני נח היצאים מן התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען׃

19 שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ׃

20 ויחל נח איש האדמה ויטע כרם׃

21 וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה׃

22 וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ׃

23 ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו׃

24 וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן׃

25 ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו׃

26 ויאמר ברוך יהוה אלהי שם ויהי כנען עבד למו׃

27 יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו׃

28 ויחי נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה׃

29 ויהיו כל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים שנה וימת׃

   

From Swedenborg's Works

 

Arcana Coelestia #1002

Study this Passage

  
/ 10837  
  

1002. Shall ye not eat. That this signifies not to mingle together, follows from what has just been said. Eating the flesh of animals, regarded in itself, is something profane, for in the most ancient time they never ate the flesh of any beast or bird, but only seeds, especially bread made from wheat, also the fruit of trees, vegetables, various milks and what was made from them, such as various butters. To kill animals and eat their flesh was to them a wickedness, and like wild beasts. They took from them only service and use, as is evident from Genesis 1:29-30. But in process of time, when men began to be as fierce as wild beasts, and even fiercer, they then for the first time began to kill animals and eat their flesh; and because such was man’s nature, it was permitted him to do this, and is still permitted, to this day; and so far as he does it from conscience, so far it is lawful for him, since his conscience is formed of all that he supposes to be true and thus lawful. No one therefore is at this day condemned because of eating flesh.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.