¹ ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר׃

² בן אדם יען אשר אמרה צר על ירושלם האח נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה׃

³ לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך צר והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו׃

⁴ ושחתו חמות צר והרסו מגדליה וסחיתי עפרה ממנה ונתתי אותה לצחיח סלע׃

⁵ משטח חרמים תהיה בתוך הים כי אני דברתי נאם אדני יהוה והיתה לבז לגוים׃

⁶ ובנותיה אשר בשדה בחרב תהרגנה וידעו כי אני יהוה׃

⁷ כי כה אמר אדני יהוה הנני מביא אל צר נבוכדראצר מלך בבל מצפון מלך מלכים בסוס וברכב ובפרשים וקהל ועם רב׃

⁸ בנותיך בשדה בחרב יהרג ונתן עליך דיק ושפך עליך סללה והקים עליך צנה׃

⁹ ומחי קבלו יתן בחמותיך ומגדלתיך יתץ בחרבותיו׃

¹⁰ משפעת סוסיו יכסך אבקם מקול פרש וגלגל ורכב תרעשנה חומותיך בבאו בשעריך כמבואי עיר מבקעה׃

¹¹ בפרסות סוסיו ירמס את כל חוצותיך עמך בחרב יהרג ומצבות עזך לארץ תרד׃

¹² ושללו חילך ובזזו רכלתך והרסו חומותיך ובתי חמדתך יתצו ואבניך ועציך ועפרך בתוך מים ישימו׃

¹³ והשבתי המון שיריך וקול כנוריך לא ישמע עוד׃

¹⁴ ונתתיך לצחיח סלע משטח חרמים תהיה לא תבנה עוד כי אני יהוה דברתי נאם אדני יהוה׃

¹⁵ כה אמר אדני יהוה לצור הלא מקול מפלתך באנק חלל בהרג הרג בתוכך ירעשו האיים׃

¹⁶ וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים והסירו את מעיליהם ואת בגדי רקמתם יפשטו חרדות ילבשו על הארץ ישבו וחרדו לרגעים ושממו עליך׃

¹⁷ ונשאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים העיר ההללה אשר היתה חזקה בים היא וישביה אשר נתנו חתיתם לכל יושביה׃

¹⁸ עתה יחרדו האין יום מפלתך ונבהלו האיים אשר בים מצאתך׃

¹⁹ כי כה אמר אדני יהוה בתתי אתך עיר נחרבת כערים אשר לא נושבו בהעלות עליך את תהום וכסוך המים הרבים׃

²⁰ והורדתיך את יורדי בור אל עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות כחרבות מעולם את יורדי בור למען לא תשבי ונתתי צבי בארץ חיים׃

²¹ בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא תמצאי עוד לעולם נאם אדני יהוה׃

⁸ שבת משוש תפים חדל שאון עליזים שבת משוש כנור׃

¹⁹ There was a certain rich man, which was clothed in purple and fine linen, and fared sumptuously every day:

²⁰ And there was a certain beggar named Lazarus, which was laid at his gate, full of sores,

²¹ And desiring to be fed with the crumbs which fell from the rich man's table: moreover the dogs came and licked his sores.

²² And it came to pass, that the beggar died, and was carried by the angels into Abraham's bosom: the rich man also died, and was buried;

²³ And in hell he lift up his eyes, being in torments, and seeth Abraham afar off, and Lazarus in his bosom.

²⁴ And he cried and said, Father Abraham, have mercy on me, and send Lazarus, that he may dip the tip of his finger in water, and cool my tongue; for I am tormented in this flame.

²⁵ But Abraham said, Son, remember that thou in thy lifetime receivedst thy good things, and likewise Lazarus evil things: but now he is comforted, and thou art tormented.

²⁶ And beside all this, between us and you there is a great gulf fixed: so that they which would pass from hence to you cannot; neither can they pass to us, that would come from thence.

²⁷ Then he said, I pray thee therefore, father, that thou wouldest send him to my father's house:

²⁸ For I have five brethren; that he may testify unto them, lest they also come into this place of torment.

²⁹ Abraham saith unto him, They have Moses and the prophets; let them hear them.

³⁰ And he said, Nay, father Abraham: but if one went unto them from the dead, they will repent.

³¹ And he said unto him, If they hear not Moses and the prophets, neither will they be persuaded, though one rose from the dead.