The Bible

 

Bereshit 30

Study

   

1 וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל־יַעֲקֹב הָבָה־לִּי בָנִים וְאִם־אַיִן מֵתָה אָנֹכִי׃

2 וַיִּחַר־אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר־מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי־בָטֶן׃

3 וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל־בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם־אָנֹכִי מִמֶּנָּה׃

4 וַתִּתֶּן־לֹו אֶת־בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב׃

5 וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן׃

6 וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן־לִי בֵּן עַל־כֵּן קָרְאָה שְׁמֹו דָּן׃

7 וַתַּהַר עֹוד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב׃

8 וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם־אֲחֹתִי גַּם־יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמֹו נַפְתָּלִי׃

9 וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת־זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה׃

10 וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן׃

11 וַתֹּאמֶר לֵאָה [כ= בְּגָד] [ק= בָּא] [ק= גָד] וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמֹו גָּד׃

12 וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב׃

13 וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנֹות וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמֹו אָשֵׁר׃

14 וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר־חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל־לֵאָה אִמֹּו וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל־לֵאָה תְּנִי־נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ׃

15 וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת־אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת־דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ׃

16 וַיָּבֹא יַעֲקֹב* מִן־הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתֹו וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבֹוא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא׃

17 וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל־לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי׃

18 וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר־נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמֹו יִשָּׂשכָר׃

19 וַתַּהַר עֹוד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְּיַעֲקֹב׃

20 וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טֹוב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי־יָלַדְתִּי לֹו שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמֹו זְבֻלוּן׃

21 וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמָהּ דִּינָה׃

22 וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת־רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת־רַחְמָהּ׃

23 וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת־חֶרְפָּתִי׃

24 וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמֹו יֹוסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְהוָה לִי בֵּן אַחֵר׃

25 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת־יֹוסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל־מְקֹומִי וּלְאַרְצִי׃

26 תְּנָה אֶת־נָשַׁי וְאֶת־יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת־עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ׃

27 וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ׃

28 וַיֹּאמַר נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה׃

29 וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ וְאֵת אֲשֶׁר־הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי׃

30 כִּי מְעַט אֲשֶׁר־הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרֹץ לָרֹב וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֹתְךָ לְרַגְלִי וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם־אָנֹכִי לְבֵיתִי׃

31 וַיֹּאמֶר מָה אֶתֶּן־לָךְ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לֹא־תִתֶּן־לִי* מְאוּמָה אִם־תַּעֲשֶׂה־לִּי הַדָּבָר הַזֶּה אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר׃

32 אֶעֱבֹר בְּכָל־צֹאנְךָ הַיֹּום הָסֵר מִשָּׁם כָּל־שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל־שֶׂה־חוּם בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים וְהָיָה שְׂכָרִי׃

33 וְעָנְתָה־בִּי צִדְקָתִי בְּיֹום מָחָר כִּי־תָבֹוא עַל־שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ כֹּל אֲשֶׁר־אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי׃

34 וַיֹּאמֶר לָבָן הֵן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ׃

35 וַיָּסַר בַּיֹּום הַהוּא אֶת־הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים וְאֵת כָּל־הָעִזִּים הַנְּקֻדֹּות וְהַטְּלֻאֹת כֹּל* אֲשֶׁר־לָבָן בֹּו וְכָל־חוּם בַּכְּשָׂבִים וַיִּתֵּן בְּיַד־בָּנָיו׃

36 וַיָּשֶׂם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בֵּינֹו וּבֵין יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב רֹעֶה אֶת־צֹאן לָבָן הַנֹּותָרֹת׃

37 וַיִּקַּח־לֹו יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעֶרְמֹון וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלֹות לְבָנֹות מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל־הַמַּקְלֹות׃

38 וַיַּצֵּג אֶת־הַמַּקְלֹות אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרֳהָטִים בְּשִׁקֲתֹות הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתֹּות לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתֹּות׃

39 וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל־הַמַּקְלֹות וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים׃

40 וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל־עָקֹד וְכָל־חוּם בְּצֹאן לָבָן וַיָּשֶׁת־לֹו עֲדָרִים לְבַדֹּו וְלֹא שָׁתָם עַל־צֹאן לָבָן׃

41 וְהָיָה בְּכָל־יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרֹות וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת־הַמַּקְלֹות לְעֵינֵי הַצֹּאן בָּרֳהָטִים לְיַחְמֵנָּה בַּמַּקְלֹות׃

42 וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן לֹא יָשִׂים וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב׃

43 וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי־לֹו צֹאן רַבֹּות וּשְׁפָחֹות וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים׃

   

From Swedenborg's Works

 

Arcana Coelestia #3915

Study this Passage

  
/ 10837  
  

3915. And she shall bear upon my knees. That this signifies acknowledgment in the affection of interior truth, from which there is conjunction, is evident from the signification of “bearing,” as being to acknowledge in faith and act (see n. 3905); and from the signification of “knees,” or “thighs,” as being the things that belong to conjugial love (n. 3021); thus the things that belong to the conjunction of the truth of faith with the good of love; for this conjunction is the very conjugial principle in the Lord’s kingdom. Thus “bearing upon my knees” signifies an acknowledgment of the interior truth represented by Rachel. The custom among the ancients of sons and daughters being acknowledged as legitimate who were born of handmaids by consent of the wife, and brought forth upon her knees in order that they might be acknowledged, was derived from the Ancient Church, whose worship consisted in rituals that were representative and significative of celestial and spiritual things. In that church, because “bearing” signified the acknowledgment of truth, and “knees” conjugial love, thus the conjunction of good and truth from affection, such a ritual was accepted when the wife was barren, to the intent that she might not represent the dead who do not rise again to life (according to what has bee n said just above, n. 3908).

[2] In the internal sense by these words there is signified a second degree of affirmation or acknowledgment, which is from affection; for in order that the conjunction may take place, there must be affection within the acknowledgment or affirmation; for all conjunction is effected by means of affection, because without affection truths have no life. For example: to know the truths that the neighbor must be loved, and that charity consists in this, and in charity spiritual life, is bare memory-knowledge, unless attended with affection, that is, unless they are willed from the heart. Without affection these truths do not live, and however well anyone knows them, he nevertheless does not love his neighbor, but himself more than him, and he is in natural life, but not in spiritual life. It is natural affection that rules over spiritual affection, and so long as natural affection rules, the man is called “dead,” for he has a life contrary to heavenly life, and heavenly life is the veriest life.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.