The Bible

 

Bereshit 11

Study

   

1 וַיְהִי כָל־הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים׃

2 וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם׃

3 וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר׃

4 וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה־לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשֹׁו בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה־לָּנוּ שֵׁם פֶּן־נָפוּץ עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ׃

5 וַיֵּרֶד יְהוָה לִרְאֹת אֶת־הָעִיר וְאֶת־הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם׃

6 וַיֹּאמֶר יְהוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשֹׂות וְעַתָּה לֹא־יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשֹׂות׃

7 הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ׃

8 וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר׃

9 עַל־כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי־שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל־הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה עַל־פְּנֵי כָּל־הָאָרֶץ׃ ף

10 אֵלֶּה תֹּולְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן־מְאַת שָׁנָה וַיֹּולֶד אֶת־אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל׃

11 וַיְחִי־שֵׁם אַחֲרֵי הֹולִידֹו אֶת־אַרְפַּכְשָׁד חֲמֵשׁ מֵאֹות שָׁנָה וַיֹּולֶד בָּנִים וּבָנֹות׃ ס

12 וְאַרְפַּכְשַׁד חַי חָמֵשׁ וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיֹּולֶד אֶת־שָׁלַח׃

13 וַיְחִי אַרְפַּכְשַׁד אַחֲרֵי הֹולִידֹו אֶת־שֶׁלַח שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאֹות שָׁנָה וַיֹּולֶד בָּנִים וּבָנֹות׃ ס

14 וְשֶׁלַח חַי שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיֹּולֶד אֶת־עֵבֶר׃

15 וַיְחִי־שֶׁלַח אַחֲרֵי הֹולִידֹו אֶת־עֵבֶר שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְאַרְבַּע מֵאֹות שָׁנָה וַיֹּולֶד בָּנִים וּבָנֹות׃ ס

16 וַיְחִי־עֵבֶר אַרְבַּע וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיֹּולֶד אֶת־פָּלֶג׃

17 וַיְחִי־עֵבֶר אַחֲרֵי הֹולִידֹו אֶת־פֶּלֶג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאֹות שָׁנָה וַיֹּולֶד בָּנִים וּבָנֹות׃ ס

18 וַיְחִי־פֶלֶג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיֹּולֶד אֶת־רְעוּ׃

19 וַיְחִי־פֶלֶג אַחֲרֵי הֹולִידֹו אֶת־רְעוּ תֵּשַׁע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיֹּולֶד בָּנִים וּבָנֹות׃ ס

20 וַיְחִי רְעוּ שְׁתַּיִם וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיֹּולֶד אֶת־שְׂרוּג׃

21 וַיְחִי רְעוּ אַחֲרֵי הֹולִידֹו אֶת־שְׂרוּג שֶׁבַע שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיֹּולֶד בָּנִים וּבָנֹות׃ ס

22 וַיְחִי שְׂרוּג שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיֹּולֶד אֶת־נָחֹור׃

23 וַיְחִי שְׂרוּג אַחֲרֵי הֹולִידֹו אֶת־נָחֹור מָאתַיִם שָׁנָה וַיֹּולֶד בָּנִים וּבָנֹות׃ ס

24 וַיְחִי נָחֹור תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וַיֹּולֶד אֶת־תָּרַח׃

25 וַיְחִי נָחֹור אַחֲרֵי הֹולִידֹו אֶת־תֶּרַח תְּשַׁע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיֹּולֶד בָּנִים וּבָנֹות׃ ס

26 וַיְחִי־תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיֹּולֶד אֶת־אַבְרָם אֶת־נָחֹור וְאֶת־הָרָן׃

27 וְאֵלֶּה תֹּולְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הֹולִיד אֶת־אַבְרָם אֶת־נָחֹור וְאֶת־הָרָן וְהָרָן הֹולִיד אֶת־לֹוט׃

28 וַיָּמָת הָרָן עַל־פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מֹולַדְתֹּו בְּאוּר כַּשְׂדִּים׃

29 וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחֹור לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת־אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת־נָחֹור מִלְכָּה בַּת־הָרָן אֲבִי־מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה׃

30 וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד׃

31 וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת־אַבְרָם בְּנֹו וְאֶת־לֹוט בֶּן־הָרָן בֶּן־בְּנֹו וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתֹו אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנֹו וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד־חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם׃

32 וַיִּהְיוּ יְמֵי־תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן׃ ס

   

From Swedenborg's Works

 

Arcana Coelestia #1304

Study this Passage

  
/ 10837  
  

1304. Let us build us a city and a tower. That this signifies that they framed a doctrine and a worship, may be seen from the signification of “a city,” and from that of “a tower,” concerning which presently. The church is of such a nature that when charity toward the neighbor departs, and the love of self succeeds in its place, the doctrine of faith is of no account except insofar as it can be turned into the worship of self; and nothing whatever is accounted holy in worship unless it is for the sake of self, and thus unless it is self-worship. All love of self is attended with this; for he who loves himself more than others, not only hates all who are not subservient to him, and shows them no favor except when they have become subservient, but also, insofar as he is not under restraint, he rushes on even until he exalts himself above God. That this is the nature of the love of self when the reins are given to it, has been shown me to the life. This is what is signified by “a city and a tower.” The love of self and every derivative cupidity is of all things the most filthy and the most profane, and is the veriest infernalism; and from this anyone may conclude what the quality of that worship must be which contains within it an infernalism so absolute.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.