The Bible

 

Yeremiyah 51

Study

   

1 כה אמר יהוה הנני מעיר על־בבל ואל־ישבי לב קמי רוח משחית׃

2 ושלחתי לבבל זרים וזרוה ויבקקו את־ארצה כי־היו עליה מסביב ביום רעה׃

3 אל־ידרך [כ= ידרך] [ק= זז] הדרך קשתו ואל־יתעל בסרינו ואל־תחמלו אל־בחריה החרימו כל־צבאה׃

4 ונפלו חללים בארץ כשדים ומדקרים בחוצותיה׃

5 כי לא־אלמן ישראל ויהודה מאלהיו מיהוה צבאות כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל׃

6 נסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל־תדמו בעונה כי עת נקמה היא ליהוה גמול הוא משלם לה׃

7 כוס־זהב בבל ביד־יהוה משכרת כל־הארץ מיינה שתו גוים על־כן יתהללו גוים׃

8 פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי למכאובה אולי תרפא׃

9 [כ= רפאנו] [ק= רפינו] את־בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו כי־נגע אל־השמים משפטה ונשא עד־שחקים׃

10 הוציא יהוה את־צדקתינו באו ונספרה בציון את־מעשה יהוה אלהינו׃

11 הברו החצים מלאו השלטים העיר יהוה את־רוח מלכי מדי כי־על־בבל מזמתו להשחיתה כי־נקמת יהוה היא נקמת היכלו׃

12 אל־חומת בבל שאו־נס החזיקו המשמר הקימו שמרים הכינו הארבים כי גם־זםם יהוה גם־עשה את אשר־דבר אל־ישבי בבל׃

13 [כ= שכנתי] [ק= שכנת] על־מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך׃

14 נשבע יהוה צבאות בנפשו כי אם־מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד׃ ס

15 עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים׃

16 לקול תתו המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה־ארץ ברקים למטר עשה ויצא רוח מאצרתיו׃

17 נבער כל־אדם מדעת הביש כל־צרף מפסל כי שקר נסכו ולא־רוח בם׃

18 הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו׃

19 לא־כאלה חלק יעקוב כי־יוצר הכל הוא ושבט נחלתו יהוה צבאות שמו׃ ס

20 מפץ־אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות׃

21 ונפצתי בך סוס ורכבו ונפצתי בך רכב ורכבו׃

22 ונפצתי בך איש ואשה ונפצתי בך זקן ונער ונפצתי בך בחור ובתולה׃

23 ונפצתי בך רעה ועדרו ונפצתי בך אכר וצמדו ונפצתי בך פחות וסגנים׃

24 ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל־רעתם אשר־עשו בציון לעיניכם נאם יהוה׃ ס

25 הנני אליך הר המשחית נאם־יהוה המשחית את־כל־הארץ ונטיתי את־ידי עליך וגלגלתיך מן־הסלעים ונתתיך להר שרפה׃

26 ולא־יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות כי־שממות עולם תהיה נאם־יהוה׃

27 שאו־נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו־סוס כילק סמר׃

28 קדשו עליה גוים את־מלכי מדי את־פחותיה ואת־כל־סגניה ואת כל־ארץ ממשלתו׃

29 ותרעש הארץ ותחל כי קמה על־בבל מחשבות יהוה לשום את־ארץ בבל לשמה מאין יושב׃

30 חדלו גבורי בבל להלחם ישבו במצדות נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משכנתיה נשברו בריחיה׃

31 רץ לקראת־רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי־נלכדה עירו מקצה׃

32 והמעברות נתפשו ואת־האגמים שרפו באש ואנשי המלחמה נבהלו׃ ס

33 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל בת־בבל כגרן עת הדריכה עוד מעט ובאה עת־הקציר לה׃

34 [כ= אכלנו] [ק= אכלני] [כ= הממנו] [ק= הממני] נבוכדראצר מלך בבל [כ= הציגנו] [ק= הציגני] כלי ריק [כ= בלענו] [ק= בלעני] כתנין מלא כרשו מעדני [כ= הדיחנו] [ק= הדיחני]׃

35 חמסי ושארי על־בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל־ישבי כשדים תאמר ירושלם׃ ס

36 לכן כה אמר יהוה הנני־רב את־ריבך ונקמתי את־נקמתך והחרבתי את־ימה והבשתי את־מקורה׃

37 והיתה בבל לגלים מעון־תנים שמה ושרקה מאין יושב׃

38 יחדו ככפרים ישאגו נערו כגורי אריות׃

39 בחםם אשית את־משתיהם והשכרתים למען יעלזו וישנו שנת־עולם ולא יקיצו נאם יהוה׃

40 אורידם ככרים לטבוח כאילים עם־עתודים׃

41 איך נלכדה ששך ותתפש תהלת כל־הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים׃

42 עלה על־בבל הים בהמון גליו נכסתה׃

43 היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה ארץ לא־ישב בהן כל־איש ולא־יעבר בהן בן־אדם׃

44 ופקדתי על־בל בבבל והצאתי את־בלעו מפיו ולא־ינהרו אליו עוד גוים גם־חומת בבל נפלה׃

45 צאו מתוכה עמי ומלטו איש את־נפשו מחרון אף־יהוה׃

46 ופן־ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ ובא בשנה השמועה ואחריו בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על־משל׃

47 לכן הנה ימים באים ופקדתי על־פסילי בבל וכל־ארצה תבוש וכל־חלליה יפלו בתוכה׃

48 ורננו על־בבל שמים וארץ וכל אשר בהם כי מצפון יבוא־לה השודדים נאם־יהוה׃

49 גם־בבל לנפל חללי ישראל גם־לבבל נפלו חללי כל־הארץ׃

50 פלטים מחרב הלכו אל־תעמדו זכרו מרחוק את־יהוה וירושלם תעלה על־לבבכם׃

51 בשנו כי־שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על־מקדשי בית יהוה׃ ס

52 לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ופקדתי על־פסיליה ובכל־ארצה יאנק חלל׃

53 כי־תעלה בבל השמים וכי תבצר מרום עזה מאתי יבאו שדדים לה נאם־יהוה׃ ס

54 קול זעקה מבבל ושבר גדול מארץ כשדים׃

55 כי־שדד יהוה את־בבל ואבד ממנה קול גדול והמו גליהם כמים רבים נתן שאון קולם׃

56 כי בא עליה על־בבל שודד ונלכדו גבוריה חתתה קשתותם כי אל גמלות יהוה שלם ישלם׃

57 והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת־עולם ולא יקיצו נאם־המלך יהוה צבאות שמו׃ ס

58 כה־אמר יהוה צבאות חמות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו ויגעו עמים בדי־ריק ולאמים בדי־אש ויעפו׃ ס

59 הדבר אשר־צוה ירמיהו הנביא את־שריה בן־נריה בן־מחסיה בלכתו את־צדקיהו מלך־יהודה בבל בשנת הרבעית למלכו ושריה שר מנוחה׃

60 ויכתב ירמיהו את כל־הרעה אשר־תבוא אל־בבל אל־ספר אחד את כל־הדברים האלה הכתבים אל־בבל׃

61 ויאמר ירמיהו אל־שריה כבאך בבל וראית וקראת את כל־הדברים האלה׃

62 ואמרת יהוה אתה דברת אל־המקום הזה להכריתו לבלתי היות־בו יושב למאדם ועד־בהמה כי־שממות עולם תהיה׃

63 והיה ככלתך לקרא את־הספר הזה תקשר עליו אבן והשלכתו אל־תוך פרת׃

64 ואמרת ככה תשקע בבל ולא־תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד־הנה דברי ירמיהו׃ ס

   

From Swedenborg's Works

 

Arcana Coelestia #583

Study this Passage

  
/ 10837  
  

583. 'The Nephilim' were called 'mighty' on account of their self-love. This too is clear from many passages in the Word where such people are called 'mighty', as in Jeremiah,

The mighty ones of Babel have ceased fighting; they are seated in their strongholds; their might is deserting them, they have become like women. Jeremiah 51:30.

Here also 'the mighty ones of Babel' stands for those who are eaten up with self-love. In the same prophet,

A sword against the liars, and they will go mad. A sword against her mighty ones, and they will be thrown into confusion. Jeremiah 50:36.

In the same prophet,

I have seen it. They have been thrown into confusion and are turning backward. Their mighty ones have been crushed and have surely fled, and they have not looked back - terror all around! The swift will not flee away, nor the mighty one escape. Mount your horses, and drive your chariots madly on; let the mighty ones go forth - Cush, Put, the Ludim. Jeremiah 46:5-6, 9.

This refers to persuasion resulting from reasonings. In the same prophet,

How do you say, We are mighty, and men of strength for war? Moab has been laid waste. Jeremiah 48:14-15.

In the same prophet,

The city has been taken and its strongholds, possession has been taken of it. The heart of the mighty ones of Moab on that day will be like the heart of a woman in labour. Jeremiah 48:41.

Chapter 49:22 similarly speaks of 'the heart of the mighty ones of Edom'. In the same prophet,

Jehovah has redeemed Jacob, and has reclaimed him from the hand of one mightier than himself. Jeremiah 31:11.

Here a different [Hebrew] expression is used for 'mighty'. The fact that the Anakim, who descended from the Nephilim, were spoken of as 'mighty ones' is clear in Moses,

You are crossing the Jordan today, going to dispossess nations greater and more numerous than yourself, cities great and fortified up to heaven, a people great and tall, the sons of the Anakim whom you know, and of whom you have heard it said, Who will stand before the sons of Anak? Deuteronomy 9:1-2.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.