The Bible

 

Bereshit 31

Study

   

1 וישמע את־דברי בני־לבן לאמר לקח יעקב את כל־אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל־הכבד הזה׃

2 וירא יעקב את־פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום׃

3 ויאמר יהוה אל־יעקב שוב אל־ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך׃

4 וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל־צאנו׃

5 ויאמר להן ראה אנכי את־פני אביכן כי־איננו אלי כתמל שלשם ואלהי אבי היה עמדי׃

6 ואתנה ידעתן כי בכל־כחי עבדתי את־אביכן׃

7 ואביכן התל בי והחלפ* את־משכרתי עשרת מנים ולא־נתנו אלהים להרע עמדי׃

8 אם־כה יאמר נקדים יהיה שכרך וילדו כל־הצאן נקדים ואם־כה יאמר עקדים יהיה שכרך וילדו כל־הצאן עקדים׃

9 ויצל אלהים את־מקנה אביכם ויתן־לי׃

10 ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום והנה העתדים העלים על־הצאן עקדים נקדים וברדים׃

11 ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני׃

12 ויאמר שא־נא עיניך וראה כל־העתדים העלים על־הצאן עקדים נקדים וברדים כי ראיתי את כל־אשר לבן עשה לך׃

13 אנכי האל בית־אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן־הארץ הזאת ושוב אל־ארץ מולדתך׃

14 ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו׃

15 הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם־אכול את־כספנו׃

16 כי כל־העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה׃

17 ויקם יעקב וישא את־בניו ואת־נשיו על־הגמלים׃

18 וינהג את־כל־מקנהו ואת־כל־רכשו אשר רכש מקנה קנינו אשר רכש בפדן ארם לבוא אל־יצחק אביו ארצה כנען׃

19 ולבן הלך לגזז את־צאנו ותגנב רחל את־התרפים אשר לאביה׃

20 ויגנב יעקב את־לב לבן הארמי על־בלי הגיד לו כי ברח הוא׃

21 ויברח הוא וכל־אשר־לו ויקם ויעבר את־הנהר וישם את־פניו הר הגלעד׃

22 ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב׃

23 ויקח את־אחיו עמו וירדף אחריו דרך שבעת ימים וידבק אתו בהר הגלעד׃

24 ויבא אלהים אל־לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו השמר לך פן־תדבר עם־יעקב מטוב עד־רע׃

25 וישג לבן את־יעקב ויעקב תקע את־אהלו בהר ולבן תקע את־אחיו בהר הגלעד׃

26 ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את־לבבי ותנהג את־בנתי כשביות חרב׃

27 למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא־הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור׃

28 ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי עתה הסכלת עשו׃

29 יש־לאל ידי לעשות עםכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם־יעקב מטוב עד־רע׃

30 ועתה הלך הלכת כי־נכסף נכספתה לבית אביך למה גנבת את־אלהי׃

31 ויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי כי אמרתי פן־תגזל את־בנותיך מעמי׃

32 עם אשר תמצא את־אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר־לך מה עמדי וקח־לך ולא־ידע יעקב כי רחל גנבתם׃

33 ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהת ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל׃

34 ורחל לקחה את־התרפים ותשםם בכר הגמל ותשב עליהם וימשש לבן את־כל־האהל ולא מצא׃

35 ותאמר אל־אביה אל־יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך כי־דרך נשים לי ויחפש ולא מצא את־התרפים׃

36 ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה־פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי׃

37 כי־מששת את־כל־כלי מה־מצאת מכל כלי־ביתך שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו׃

38 זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנכ* לא אכלתי׃

39 טרפה לא־הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי לילה׃

40 הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני׃

41 זה־לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע־עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך ותחלף את־משכרתי עשרת מנים׃

42 לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את־עניי ואת־יגיע* כפי ראה אלהים ויוכח אמש׃

43 ויען לבן ויאמר אל־יעקב הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר־אתה ראה לי־הוא ולבנתי מה־אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו׃

44 ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך׃

45 ויקח יעקב אבן וירימה מצבה׃

46 ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו־גל ויאכלו שם על־הגל׃

47 ויקרא־לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד׃

48 ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על־כן קרא־שמו גלעד׃

49 והמצפה אשר אמר יצף יהוה ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו׃

50 אם־תענה את־בנתי ואם־תקח נשים על־בנתי אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני ובינך׃

51 ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי ביני ובינך׃

52 עד הגל הזה ועדה המצבה אם־אני לא־אעבר אליך את־הגל הזה ואם־אתה לא־תעבר אלי את־הגל הזה ואת־המצבה הזאת לרעה׃

53 אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו יצחק׃

54 ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל־לחם ויאכלו לחם וילינו בהר׃

   

From Swedenborg's Works

 

Arcana Coelestia #4067

Study this Passage

  
/ 10837  
  

4067. 'And behold, he was not at all friendly towards him as before' means that towards the good meant by 'Jacob' the state was completely altered; yet nothing had been taken away from that good, for it possessed what was its own as it had done previously, apart from its link with [the intermediate good]. This becomes clear from the statement that 'he was not at all friendly towards him as before' meaning that the state had altered completely towards Jacob, that is, towards the good meant by 'Jacob'; and from what was said previously [in 30:31] about nothing being received from Laban, that is, from the good meant by 'Laban'. Rather it possessed what was its own as it had done previously.

[2] To enable people to understand the way in which goods and truths exist with a person, something scarcely known by anyone must be revealed. It is indeed known and acknowledged that all good and all truth come from the Lord; and some also acknowledge the existence of influx, the nature of which however remains unknown to man. Now because no knowledge exists, at least no acknowledgement in the heart, of the truth that around man spirits and angels are present and that the internal man dwells in the midst of these and is thereby governed by the Lord, there is little belief in that truth even when it is spoken about. Countless communities exist in the next life, and these are arranged and set in order by the Lord according to all the genera of good and truth; also communities that are the complete opposite, according to all the genera of evil and falsity. They are so arranged and set in order that no genus of good or truth exists, nor any species of that genus, nor even any specific difference, which does not have [a link with] such angelic communities, that is, to which angelic communities do not correspond. Nor on the other hand does any genus of evil or falsity exist, or any species of that genus, or even any specific difference, to which communities of devils do not correspond. Interiorly, that is, as regards his thoughts and affections, everyone is within a community of such angels or devils, although he is not actually aware of it. Everything that a person thinks and wills originates there, so much so that if the communities of spirits or angels in which he dwells were taken away from him, he would instantly cease to have any thought or will at all; indeed he would instantly fall down completely dead. Such is the nature of man's state of being, though he believes that he himself is the originator of all he thinks and wills, and that neither hell nor heaven exists, or that hell is far removed from him, and heaven too.

[3] What is more, the good present with a person seems to him to be something that is a simple or single whole, but in fact it is something so complex, consisting of so many varying features, that he cannot possibly explore even so much as its general ones. And the same applies to the evil present with a person. But as is the good present with a person, so is the community of angels present with him; and as is the evil present with a person, so is the community of evil spirits present with him. A person chooses certain communities for himself, that is, he places himself within one of these; for like is brought into association with like. For example, one who is grasping chooses for himself communities of like-minded spirits who are motivated by his kind of desire; one who loves himself pre-eminently and despises others chooses for himself others who are like himself; while one who takes delight in acts of revenge chooses for himself such as delight in these; and so on with everyone else. Those spirits are in communication with hell, with man in the midst of them and utterly under their control, so much so that he is not under his own jurisdiction but under theirs, although he imagines from the delight he experiences, and so from the freedom he has, that he is in control of himself. But one who is not grasping, or one who does not love himself pre-eminently and does not despise others, or one who does not take delight in acts of revenge, dwells in a community of like-minded angels and through them is led by the Lord, and indeed by means of freedom to everything good and true to which he allows himself to be led. And as he allows himself to be led to good which is more interior and more perfect, so he is conveyed to more interior and more perfect angelic communities. His changes of state are nothing else than changes of communities. The truth of this is evident to me from continuing experience which has lasted for several years now, from which it has become something as ordinary and everyday for me as any ordinary everyday thing experienced by anyone since he was a young child.

[4] These considerations now make clear the situation with the regeneration of man, and with the intermediate delights and forms of good by which a person is conveyed by the Lord from the state of the old man to that of the new, that is to say, it is effected by means of angelic communities and by changes of those communities. Intermediate forms of good and delight are nothing else than such communities, with which the Lord brings man into contact so that by means of them he may be introduced to spiritual and celestial kinds of good and truth. Once he has been conveyed to these, those communities are separated, and more interior and more perfect ones become linked to him. Nothing else than this is understood by the intermediate good meant by 'Laban', and nothing else by the separation of that good, which is the subject of the present chapter.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.