¹ ויכלו השמים והארץ וכל צבאם׃

² ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה׃

³ ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות׃

⁴ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים׃

⁵ וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה׃

⁶ ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה׃

⁷ וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה׃

⁸ ויטע יהוה אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר׃

⁹ ויצמח יהוה אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע׃

¹⁰ ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים׃

¹¹ שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב׃

¹² וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם׃

¹³ ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש׃

¹⁴ ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת׃

¹⁵ ויקח יהוה אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה׃

¹⁶ ויצו יהוה אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל׃

¹⁷ ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות׃

¹⁸ ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו׃

¹⁹ ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו׃

²⁰ ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו׃

²¹ ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה׃

²² ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם׃

²³ ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת׃

²⁴ על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד׃

²⁵ ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו׃

⁹ Out of one of them came forth a little horn, which grew exceeding great, toward the south, and toward the east, and toward the glorious [land].

¹⁰ It grew great, even to the army of the sky; and some of the army and of the stars it cast down to the ground, and trampled on them.

¹¹ Yes, it magnified itself, even to the prince of the army; and it took away from him the continual [burnt offering], and the place of his sanctuary was cast down.

¹² The army was given over [to it] together with the continual [burnt offering] through disobedience; and it cast down truth to the ground, and it did [its pleasure] and prospered.

¹³ Then I heard a holy one speaking; and another holy one said to that certain one who spoke, How long shall be the vision [concerning] the continual [burnt offering], and the disobedience that makes desolate, to give both the sanctuary and the army to be trodden under foot?