¹ גפן בוקק ישראל פרי ישוה־לו כרב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו היטיבו מצבות׃

² חלק לבם עתה יאשמו הוא יערף מזבחותם ישדד מצבותם׃

³ כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את־יהוה* והמלך מה־יעשה־לנו׃

⁴ דברו דברים אלות שוא כרת ברית ופרח כראש משפט על תלמי שדי׃

⁵ לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי־אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על־כבודו כי־גלה ממנו׃

⁶ גם־אותו לאשור יובל מנחה למלך ירב בשנה אפרים יקח ויבוש ישראל מעצתו׃

⁷ נדמה שמרון מלכה כקצף על־פני־מים׃

⁸ ונשמדו במות און חטאת ישראל קוץ ודרדר יעלה על־מזבחותם ואמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו׃ ס

⁹ מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו לא־תשיגם בגבעה מלחמה על־בני עלוה׃

¹⁰ באותי ואסרם ואספו עליהם עמים באסרם לשתי [כ= עינתם] [ק= עונתם]׃

¹¹ ואפרים עגלה מלמדה אהבתי לדוש ואני עברתי על־טוב צוארה ארכיב אפרים יחרוש יהודה ישדד־לו יעקב׃

¹² זרעו לכם לצדקה קצרו לפי־חסד נירו לכם ניר ועת לדרוש את־יהוה עד־יבוא וירה צדק לכם׃

¹³ חרשתם־רשע עולתה קצרתם אכלתם פרי־כחש כי־בטחת בדרךך ברב גבוריך׃

¹⁴ וקאם שאון בעמך וכל־מבצריך יושד כשד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה אם על־בנים רטשה׃

¹⁵ ככה עשה לכם בית־אל מפני רעת רעתכם בשחר נדמה נדמה מלך ישראל׃

¹ שמעו־זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט כי־פח הייתם למצפה ורשת פרושה על־תבור׃

² ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכלם׃

³ אני ידעתי אפרים וישראל לא־נכחד ממני כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל׃

⁴ לא יתנו מעלליהם לשוב אל־אלהיהם כי רוח זנונים בקרבם ואת־יהוה לא ידעו׃

⁵ וענה גאון־ישראל בפניו וישראל ואפרים יכשלו בעונם כשל גם־יהודה עםם׃

⁶ בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את־יהוה ולא ימצאו חלץ מהם׃

⁷ ביהוה בגדו כי־בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את־חלקיהם׃ ס

⁸ תקעו שופר בגבעה חצצרה ברמה הריעו בית און אחריך בנימין׃

⁹ אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה׃

¹⁰ היו שרי יהודה כמסיגי גבול עליהם אשפוך כמים עברתי׃

¹¹ עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי־צו׃

¹² ואני כעש לאפרים וכרקב לבית יהודה׃

¹³ וירא אפרים את־חליו ויהודה את־מזרו וילך אפרים אל־אשור וישלח אל־מלך ירב והוא לא יוכל לרפא לכם ולא־יגהה םכם מזור׃

¹⁴ כי אנכי כשחל לאפרים וככפיר לבית יהודה אני אני אטרף ואלך אשא ואין מציל׃

¹⁵ אלך אשובה אל־מקומי עד אשר־יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרנני׃