¹ דבר־יהוה אשר היה אל־מיכה המרשתי בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה אשר־חזה על־שמרון וירושלם׃

² שמעו עמים כלם הקשיבי ארץ ומלאה ויהי אדני יהוה בכם לעד אדני מהיכל קדשו׃

³ כי־הנה יהוה יצא ממקומו וירד ודרך על־[כ= במותי] [ק= במתי] ארץ׃

⁴ ונמסו ההרים תחתיו והעמקים יתבקעו כדונג מפני האש כמים מגרים במורד׃

⁵ בפשע יעקב כל־זאת ובחטאות בית ישראל מי־פשע יעקב הלוא שמרון ומי במות יהודה הלוא ירושלם׃

⁶ ושמתי שמרון לעי השדה למטעי כרם והגרתי לגי אבניה ויסדיה אגלה׃

⁷ וכל־פסיליה יכתו וכל־אתנניה ישרפו באש וכל־עצביה אשים שממה כי מאתןן זונה קבצה ועד־אתןן זונה ישובו׃

⁸ על־זאת אספדה ואילילה אילכה [כ= שילל] [ק= שולל] וערום אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה׃

⁹ כי אנושה מכותיה כי־באה עד־יהודה נגע עד־שער עמי עד־ירושלם׃

¹⁰ בגת אל־תגידו בכו אל־תבכו בבית לעפרה עפר [כ= התפלשתי] [ק= התפלשי]׃

¹¹ עברי לכם יושבת שפיר עריה־בשת לא יצאה יושבת צאןן מספד בית האצל יקח םכם עמדתו׃

¹² כי־חלה לטוב יושבת מרות כי־ירד רע מאת יהוה לשער ירושלם׃

¹³ רתם המרכבה לרכש יושבת לכיש ראשית חטאת היא לבת־ציון כי־בך נמצאו פשעי ישראל׃

¹⁴ לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל׃

¹⁵ עד הירש אבי לך יושבת מרשה עד־עדלם יבוא כבוד ישראל׃

¹⁶ קרחי וגזי על־בני תענוגיך הרחבי קרחתך כנשר כי גלו ממך׃ ס

¹ חזון ישעיהו בן־אמוץ אשר חזה על־יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה׃

² שמעו שמים והאזיני ארץ כי יהוה דבר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי׃

³ ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבוןן׃

⁴ הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את־יהוה נאצו את־קדוש ישראל נזרו אחור׃

⁵ על מה תכו עוד תוסיפו סרה כל־ראש לחלי וכל־לבב דוי׃

⁶ מכף־רגל ועד־ראש אין־בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה לא־זרו ולא חבשו ולא רככה בשמן׃

⁷ ארצכם שממה עריכם שרפות אש אדמתכם לנגדכם זרים אכלים אתה ושממה כמהפכת זרים׃

⁸ ונותרה בת־ציון כסכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה׃

⁹ לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃ ס

¹⁰ שמעו דבר־יהוה קציני סדם האזינו תורת אלהינו עם עמרה׃

¹¹ למה־לי רב־זבחיכם יאמר יהוה שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי׃

¹² כי תבאו לראות פני מי־בקש זאת מידכם רמס חצרי׃

¹³ לא תוסיפו הביא מנחת־שוא קטרת תועבה היא לי חדש ושבת קרא מקרא לא־אוכל און ועצרה׃

¹⁴ חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח נלאיתי נשא׃

¹⁵ ובפרשכם כפיכם אעלים עיני םכם גם כי־תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו׃

¹⁶ רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע׃

¹⁷ למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה׃ ס

¹⁸ לכו־נא ונוכחה יאמר יהוה אם־יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם־יאדימו כתולע כצמר יהיו׃

¹⁹ אם־תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו׃

²⁰ ואם־תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי יהוה דבר׃ ס

²¹ איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים׃

²² כספך היה לסיגים סבאך מהול במים׃

²³ שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא־יבוא אליהם׃ ף

²⁴ לכן נאם האדון יהוה צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי׃

²⁵ ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל־בדיליך׃

²⁶ ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי־כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה׃

²⁷ ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה׃

²⁸ ושבר פשעים וחטאים יחדו ועזבי יהוה יכלו׃

²⁹ כי יבשו מאילים אשר חמדתם ותחפרו מהגנות אשר בחרתם׃

³⁰ כי תהיו כאלה נבלת עלה וכגנה אשר־מים אין לה׃

³¹ והיה החסן לנערת ופעלו לניצוץ ובערו שניהם יחדו ואין מכבה׃ ס