¹ בשנת אחת לדריוש בן־אחשורוש מזרע מדי אשר המלך על מלכות כשדים׃

² בשנת אחת למלכו אני דניאל בינתי בספרים מספר השנים אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה׃

³ ואתנה את־פני אל־אדני האלהים לבקש תפלה ותחנונים בצום ושק ואפר׃

⁴ ואתפללה ליהוה אלהי ואתודה ואמרה אנא אדני האל הגדול והנורא שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותיו׃

⁵ חטאנו ועוינו [כ= והרשענו] [ק= הרשענו] ומרדנו וסור ממצותך וממשפטיך׃

⁶ ולא שמענו אל־עבדיך הנביאים אשר דברו בשמך אל־מלכינו שרינו ואבתינו ואל כל־עם הארץ׃

⁷ לך אדני הצדקה ולנו בשת הפנים כיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלם ולכל־ישראל הקרבים והרחקים בכל־הארצות אשר הדחתם שם במעלם אשר מעלו־בך׃

⁸ יהוה לנו בשת הפנים למלכינו לשרינו ולאבתינו אשר חטאנו לך׃

⁹ לאדני אלהינו הרחמים והסלחות כי מרדנו בו׃

¹⁰ ולא שמענו בקול יהוה אלהינו ללכת בתורתיו אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים׃

¹¹ וכל־ישראל עברו את־תורתך וסור לבלתי שמוע בקלך ותתך עלינו האלה והשבעה אשר כתובה בתורת משה עבד־האלהים כי חטאנו לו׃

¹² ויקם את־[כ= דבריו] [ק= דברו] אשר־דבר עלינו ועל שפטינו אשר שפטונו להביא עלינו רעה גדלה אשר לא־נעשתה תחת כל־השמים כאשר נעשתה בירושלם׃

¹³ כאשר כתוב בתורת משה את כל־הרעה הזאת באה עלינו ולא־חלינו את־פני יהוה אלהינו לשוב מעוננו ולהשכיל באמתך׃

¹⁴ וישקד יהוה על־הרעה ויביאה עלינו כי־צדיק יהוה אלהינו על־כל־מעשיו אשר עשה ולא שמענו בקלו׃

¹⁵ ועתה אדני אלהינו אשר הוצאת את־עמך מארץ מצרים ביד חזקה ותעש־לך שם כיום הזה חטאנו רשענו׃

¹⁶ אדני ככל־צדקתך ישב־נא אפך וחמתך מעירך ירושלם הר־קדשך כי בחטאינו ובעונות אבתינו ירושלם ועמך לחרפה לכל־סביבתינו׃

¹⁷ ועתה שמע אלהינו אל־תפלת עבדך ואל־תחנוניו והאר פניך על־מקדשך השםם למען אדני׃

¹⁸ הטה אלהי אזנך ושמע [כ= פקחה] [ק= פקח] עיניך וראה שממתינו והעיר אשר־נקרא שמך עליה כי לא על־צדקתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על־רחמיך הרבים׃

¹⁹ אדני שמעה אדני סלחה אדני הקשיבה ועשה אל־תאחר למענך אלהי כי־שמך נקרא על־עירך ועל־עמך׃

²⁰ ועוד אני מדבר ומתפלל ומתודה חטאתי וחטאת עמי ישראל ומפיל תחנתי לפני יהוה אלהי על הר־קדש אלהי׃

²¹ ועוד אני מדבר בתפלה והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מעף ביעף נגע אלי כעת מנחת־ערב׃

²² ויבן וידבר עמי ויאמר דניאל עתה יצאתי להשכילך בינה׃

²³ בתחלת תחנוניך יצא דבר ואני באתי להגיד כי חמודות אתה ובין בדבר והבן במראה׃

²⁴ שבעים שבעים נחתך על־עמך ועל־עיר קדשך לכלא הפשע [כ= ולחתם] [ק= ולהתם] [כ= חטאות] [ק= חטאת] ולכפר עון ולהביא צדק עלמים ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים׃

²⁵ ותדע ותשכל מן־מצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד־משיח נגיד שבעים שבעה ושבעים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים׃

²⁶ ואחרי השבעים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף ועד קץ מלחמה נחרצת שממות׃

²⁷ והגביר ברית לרבים שבוע אחד וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה ועל כנף שקוצים משםם ועד־כלה ונחרצה תתך על־שםם׃ ף

¹ הדבר אשר היה אל־ירמיהו אל כל־היהודים הישבים בארץ מצרים הישבים במגדל ובתחפנחס ובנף ובארץ פתרוס לאמר׃ ס

² כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אתם ראיתם את כל־הרעה אשר הבאתי על־ירושלם ועל כל־ערי יהודה והנם חרבה היום הזה ואין בהם יושב׃

³ מפני רעתמ* אשר עשו להכעסני ללכת לקטר לעבד לאלהים אחרים אשר לא ידעום המה אתם ואבתיכם׃

⁴ ואשלח אליכם את־כל־עבדי הנביאים השכים ושלח לאמר אל־נא תעשו את דבר־התעבה הזאת אשר שנאתי׃

⁵ ולא שמעו ולא־הטו את־אזנם לשוב מרעתם לבלתי קטר לאלהים אחרים׃

⁶ ותתך חמתי ואפי ותבער בערי יהודה ובחצות ירושלם ותהיינה לחרבה לשממה כיום הזה׃ ס

⁷ ועתה כה־אמר יהוה אלהי צבאות אלהי ישראל למה אתם עשים רעה גדולה אל־נפשתכם להכרית לכם איש־ואשה עולל ויונק מתוך יהודה לבלתי הותיר לכם שארית׃

⁸ להכעסני במעשי ידיכם לקטר לאלהים אחרים בארץ מצרים אשר־אתם באים לגור שם למען הכרית לכם ולמען היותכם לקללה ולחרפה בכל גויי הארץ׃

⁹ השכחתם את־רעות אבותיכם ואת־רעות מלכי יהודה ואת רעות נשיו ואת רעתכם ואת רעת נשיכם אשר עשו בארץ יהודה ובחצות ירושלם׃

¹⁰ לא דכאו עד היום הזה ולא יראו ולא־הלכו בתורתי ובחקתי אשר־נתתי לפניכם ולפני אבותיכם׃ ס

¹¹ לכן כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני שם פני בכם לרעה ולהכרית את־כל־יהודה׃

¹² ולקחתי את־שארית יהודה אשר־שמו פניהם לבוא ארץ־מצרים לגור שם ותמו כל בארץ מצרים יפלו בחרב ברעב יתמו מקטן ועד־גדול בחרב וברעב ימתו והיו לאלה לשמה ולקללה ולחרפה׃

¹³ ופקדתי על היושבים בארץ מצרים כאשר פקדתי על־ירושלם בחרב ברעב ובדבר׃

¹⁴ ולא יהיה פליט ושריד לשארית יהודה הבאים לגור־שם בארץ מצרים ולשוב ארץ יהודה אשר־המה מנשאים את־נפשם לשוב לשבת שם כי לא־ישובו כי אם־פלטים׃ ס

¹⁵ ויענו את־ירמיהו כל־האנשים הידעים כי־מקטרות נשיהם לאלהים אחרים וכל־הנשים העמדות קהל גדול וכל־העם הישבים בארץ־מצרים בפתרוס לאמר׃

¹⁶ הדבר אשר־דברת אלינו בשם יהוה איננו שמעים אליך׃

¹⁷ כי עשה נעשה את־כל־הדבר אשר־יצא מפינו לקטר למלכת השמים והסיך־לה נסכים כאשר עשינו אנחנו ואבתינו מלכינו ושרינו בערי יהודה ובחצות ירושלם ונשבע־לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו׃

¹⁸ ומן־אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך־לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו׃

¹⁹ וכי־אנחנו מקטרים למלכת השמים ולהסך לה נסכים המבלעדי אנשינו עשינו לה כונים להעצבה והסך לה נסכים׃ ף

²⁰ ויאמר ירמיהו אל־כל־העם על־הגברים ועל־הנשים ועל־כל־העם הענים אתו דבר לאמר׃

²¹ הלוא את־הקטר אשר קטרתם בערי יהודה ובחצות ירושלם אתם ואבותיכם מלכיכם ושריכם ועם הארץ אתם זכר יהוה ותעלה על־לבו׃

²² ולא־יוכל יהוה עוד לשאת מפני רע מעלליכם מפני התועבת אשר עשיתם ותהי ארצכם לחרבה ולשמה ולקללה מאין יושב כהיום הזה׃

²³ מפני אשר קטרתם ואשר חטאתם ליהוה ולא שמעתם בקול יהוה ובתרתו ובחקתיו ובעדותיו לא הלכתם על־כן קראת אתכם הרעה הזאת כיום הזה׃ ס

²⁴ ויאמר ירמיהו אל־כל־העם ואל כל־הנשים שמעו דבר־יהוה כל־יהודה אשר בארץ מצרים׃ ס

²⁵ כה־אמר יהוה־צבאות אלהי ישראל לאמר אתם ונשיכם ותדברנה בפיכם ובידיכם מלאתם לאמר עשה נעשה את־נדרינו אשר נדרנו לקטר למלכת השמים ולהסך לה נסכים הקים תקימנה את־נדריכם ועשה תעשינה את־נדריכם׃ ף

²⁶ לכן שמעו דבר־יהוה כל־יהודה הישבים בארץ מצרים הנני נשבעתי בשמי הגדול אמר יהוה אם־יהיה עוד שמי נקרא בפי כל־איש יהודה אמר חי־אדני יהוה בכל־ארץ מצרים׃

²⁷ הנני שקד עליהם לרעה ולא לטובה ותמו כל־איש יהודה אשר בארץ־מצרים בחרב וברעב עד־כלותם׃

²⁸ ופליטי חרב ישבון מן־ארץ מצרים ארץ יהודה מתי מספר וידעו כל־שארית יהודה הבאים לארץ־מצרים לגור שם דבר־מי יקום ממני ומהם׃

²⁹ וזאת־לכם האות נאם־יהוה כי־פקד אני עליכם במקום הזה למען תדעו כי קום יקומו דברי עליכם לרעה׃ ס

³⁰ כה אמר יהוה הנני נתן את־פרעה חפרע מלך־מצרים ביד איביו וביד מבקשי נפשו כאשר נתתי את־צדקיהו מלך־יהודה ביד נבוכדראצר מלך־בבל איבו ומבקש נפשו׃ ס