¹ לבני עמון כה אמר יהוה הבנים אין לישראל אם יורש אין לו מדוע ירש מלכם את גד ועמו בעריו ישב׃

² לכן הנה ימים באים נאם יהוה והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את ירשיו אמר יהוה׃

³ הילילי חשבון כי שדדה עי צעקנה בנות רבה חגרנה שקים ספדנה והתשוטטנה בגדרות כי מלכם בגולה ילך כהניו ושריו יחדיו׃

⁴ מה תתהללי בעמקים זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי יבוא אלי׃

⁵ הנני מביא עליך פחד נאם אדני יהוה צבאות מכל סביביך ונדחתם איש לפניו ואין מקבץ לנדד׃

⁶ ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאם יהוה׃

⁷ לאדום כה אמר יהוה צבאות האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם׃

⁸ נסו הפנו העמיקו לשבת ישבי דדן כי איד עשו הבאתי עליו עת פקדתיו׃

⁹ אם בצרים באו לך לא ישארו עוללות אם גנבים בלילה השחיתו דים׃

¹⁰ כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו ונחבה לא יוכל שדד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו׃

¹¹ עזבה יתמיך אני אחיה ואלמנתיך עלי תבטחו׃

¹² כי כה אמר יהוה הנה אשר אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה׃

¹³ כי בי נשבעתי נאם יהוה כי לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בצרה וכל עריה תהיינה לחרבות עולם׃

¹⁴ שמועה שמעתי מאת יהוה וציר בגוים שלוח התקבצו ובאו עליה וקומו למלחמה׃

¹⁵ כי הנה קטן נתתיך בגוים בזוי באדם׃

¹⁶ תפלצתך השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כי תגביה כנשר קנך משם אורידך נאם יהוה׃

¹⁷ והיתה אדום לשמה כל עבר עליה ישם וישרק על כל מכותה׃

¹⁸ כמהפכת סדם ועמרה ושכניה אמר יהוה לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם׃

¹⁹ הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן כי ארגיעה אריצנו מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יעידני ומי זה רעה אשר יעמד לפני׃

²⁰ לכן שמעו עצת יהוה אשר יעץ אל אדום ומחשבותיו אשר חשב אל ישבי תימן אם לא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוהם׃

²¹ מקול נפלם רעשה הארץ צעקה בים סוף נשמע קולה׃

²² הנה כנשר יעלה וידאה ויפרש כנפיו על בצרה והיה לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה׃

²³ לדמשק בושה חמת וארפד כי שמעה רעה שמעו נמגו בים דאגה השקט לא יוכל׃

²⁴ רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט החזיקה צרה וחבלים אחזתה כיולדה׃

²⁵ איך לא עזבה עיר תהלה קרית משושי׃

²⁶ לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא נאם יהוה צבאות׃

²⁷ והצתי אש בחומת דמשק ואכלה ארמנות בן הדד׃

²⁸ לקדר ולממלכות חצור אשר הכה נבוכדראצור מלך בבל כה אמר יהוה קומו עלו אל קדר ושדדו את בני קדם׃

²⁹ אהליהם וצאנם יקחו יריעותיהם וכל כליהם וגמליהם ישאו להם וקראו עליהם מגור מסביב׃

³⁰ נסו נדו מאד העמיקו לשבת ישבי חצור נאם יהוה כי יעץ עליכם נבוכדראצר מלך בבל עצה וחשב עליהם מחשבה׃

³¹ קומו עלו אל גוי שליו יושב לבטח נאם יהוה לא דלתים ולא בריח לו בדד ישכנו׃

³² והיו גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל וזרתים לכל רוח קצוצי פאה ומכל עבריו אביא את אידם נאם יהוה׃

³³ והיתה חצור למעון תנים שממה עד עולם לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם׃

³⁴ אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו הנביא אל עילם בראשית מלכות צדקיה מלך יהודה לאמר׃

³⁵ כה אמר יהוה צבאות הנני שבר את קשת עילם ראשית גבורתם׃

³⁶ והבאתי אל עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים וזרתים לכל הרחות האלה ולא יהיה הגוי אשר לא יבוא שם נדחי עולם׃

³⁷ והחתתי את עילם לפני איביהם ולפני מבקשי נפשם והבאתי עליהם רעה את חרון אפי נאם יהוה ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם׃

³⁸ ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאם יהוה׃

³⁹ והיה באחרית הימים אשוב את שבית עילם נאם יהוה׃

¹ Moreover, take up a lamentation for the princes of Israel,

² and say, What was your mother? A lioness: she couched among lions, in the midst of the young lions she nourished her cubs.

³ She brought up one of her cubs: he became a young lion, and he learned to catch the prey; he devoured men.

⁴ The nations also heard of him; he was taken in their pit; and they brought him with hooks to the land of Egypt.

⁵ Now when she saw that she had waited, and her hope was lost, then she took another of her cubs, and made him a young lion.

⁶ He went up and down among the lions; he became a young lion, and he learned to catch the prey; he devoured men.

⁷ He knew their palaces, and laid waste their cities; and the land was desolate, and its fullness, because of the noise of his roaring.

⁸ Then the nations set against him on every side from the provinces; and they spread their net over him; he was taken in their pit.

⁹ They put him in a cage with hooks, and brought him to the king of Babylon; they brought him into strongholds, that his voice should no more be heard on the mountains of Israel.

¹⁰ Your mother was like a vine, in your blood, planted by the waters: it was fruitful and full of branches by reason of many waters.

¹¹ It had strong rods for the scepters of those who bore rule, and their stature was exalted among the thick boughs, and they were seen in their height with the multitude of their branches.

¹² But it was plucked up in fury, it was cast down to the ground, and the east wind dried up its fruit: its strong rods were broken off and withered; the fire consumed them.

¹³ Now it is planted in the wilderness, in a dry and thirsty land.

¹⁴ Fire is gone out of the rods of its branches, it has devoured its fruit, so that there is in it no strong rod to be a scepter to rule. This is a lamentation, and shall be for a lamentation.