नया ईसाई बाइबिल अध्ययन

बाइबल

 

Shemot 32

पढाई करना

   

1 וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו׃

2 ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי׃

3 ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן׃

4 ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃

5 וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר׃

6 וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק׃

7 וידבר יהוה אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים׃

8 סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃

9 ויאמר יהוה אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא׃

10 ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול׃

11 ויחל משה את פני יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה׃

12 למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך׃

13 זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם׃

14 וינחם יהוה על הרעה אשר דבר לעשות לעמו׃

15 ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים׃

16 והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת׃

17 וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה׃

18 ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע׃

19 ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידו את הלחת וישבר אתם תחת ההר׃

20 ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל׃

21 ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדלה׃

22 ויאמר אהרן אל יחר אף אדני אתה ידעת את העם כי ברע הוא׃

23 ויאמרו לי עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו׃

24 ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה׃

25 וירא משה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם׃

26 ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו אליו כל בני לוי׃

27 ויאמר להם כה אמר יהוה אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו׃

28 ויעשו בני לוי כדבר משה ויפל מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש׃

29 ויאמר משה מלאו ידכם היום ליהוה כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה׃

30 ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל יהוה אולי אכפרה בעד חטאתכם׃

31 וישב משה אל יהוה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב׃

32 ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת׃

33 ויאמר יהוה אל משה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי׃

34 ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם׃

35 ויגף יהוה את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן׃

   

स्वीडनबॉर्ग के कार्यों से

 

Arcana Coelestia #6587

इस मार्ग का अध्ययन करें

  
/ 10837  
  

6587. 'And Joseph said to his brothers, I am dying' means a foretelling that the internal of the Church is about to come to an end. This is clear from the meaning of 'Joseph' as the internal, dealt with in 6499, here the internal of the Church since the establishment of the Church by the internal, that is, by the Lord through the internal, has been the subject in what has gone before; and from the meaning of 'dying' as ceasing to be such, dealt with in 494, thus coming to an end. 'Dying' also means the final period of the Church, 2908, 2912, 2917, 2923; and a foretelling regarding that final period is meant by 'Joseph said to his brothers', for in what follows from here to the end of the chapter the subject is a further state of the Church. From all this it is evident that 'Joseph said to his brothers, I am dying' means that the internal of the Church is about to come to an end.

[2] The situation is that for the Church to exist it must be internal and external; for there are those who are in the internal domain of the Church and there are those who are in its external domain, the former being few, but the latter very many. Even so, those with whom the internal Church exists must have the external Church with them also, for the internal of the Church is inseparable from its external; and those with whom the external Church exists must have the internal Church with them also, though with them the internal Church exists in obscurity.

[3] The internal of the Church consists in willing good from the heart and being stirred by an affection for good, while the external of that internal consists in performing such good and doing so in accordance with the truth of faith, the knowledge of which springs from good. But the external of the Church consists in the sacred performance of religious observances and the practice of charitable works as instructed by the Church. From all this it is clear that the internal of the Church is the good of charity in the will. Therefore when this comes to an end the Church itself also comes to an end, for the good of charity is the essential constituent of the Church. After that external worship does, it is true, remain as it was before; yet now it is not worship but ceremony which is preserved because it is the established custom. But such ceremony, which seems to be worship, is like the shell without the nut; for it is the external that remains but does not have anything internal within it. When the Church is like this it is at its end.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org