Neu-christliche Bibelstudien

Die Bibel

 

Bereshit 24

Lernen

   

1 ואברהם זקן בא בימים ויהוה ברך את אברהם בכל׃

2 ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי׃

3 ואשביעך ביהוה אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו׃

4 כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק׃

5 ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם׃

6 ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני שמה׃

7 יהוה אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם׃

8 ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבעתי זאת רק את בני לא תשב שמה׃

9 וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדניו וישבע לו על הדבר הזה׃

10 ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל טוב אדניו בידו ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור׃

11 ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת׃

12 ויאמר יהוה אלהי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם׃

13 הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים׃

14 והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני׃

15 ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על שכמה׃

16 והנער טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל׃

17 וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך׃

18 ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על ידה ותשקהו׃

19 ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתת׃

20 ותמהר ותער כדה אל השקת ותרץ עוד אל הבאר לשאב ותשאב לכל גמליו׃

21 והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח יהוה דרכו אם לא׃

22 ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם׃

23 ויאמר בת מי את הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו ללין׃

24 ותאמר אליו בת בתואל אנכי בן מלכה אשר ילדה לנחור׃

25 ותאמר אליו גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון׃

26 ויקד האיש וישתחו ליהוה׃

27 ויאמר ברוך יהוה אלהי אדני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדני אנכי בדרך נחני יהוה בית אחי אדני׃

28 ותרץ הנער ותגד לבית אמה כדברים האלה׃

29 ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין׃

30 ויהי כראת את הנזם ואת הצמדים על ידי אחתו וכשמעו את דברי רבקה אחתו לאמר כה דבר אלי האיש ויבא אל האיש והנה עמד על הגמלים על העין׃

31 ויאמר בוא ברוך יהוה למה תעמד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים׃

32 ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו׃

33 ויישם לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם דברתי דברי ויאמר דבר׃

34 ויאמר עבד אברהם אנכי׃

35 ויהוה ברך את אדני מאד ויגדל ויתן לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדם ושפחת וגמלים וחמרים׃

36 ותלד שרה אשת אדני בן לאדני אחרי זקנתה ויתן לו את כל אשר לו׃

37 וישבעני אדני לאמר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי ישב בארצו׃

38 אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת אשה לבני׃

39 ואמר אל אדני אלי לא תלך האשה אחרי׃

40 ויאמר אלי יהוה אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי׃

41 אז תנקה מאלתי כי תבוא אל משפחתי ואם לא יתנו לך והיית נקי מאלתי׃

42 ואבא היום אל העין ואמר יהוה אלהי אדני אברהם אם ישך נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה׃

43 הנה אנכי נצב על עין המים והיה העלמה היצאת לשאב ואמרתי אליה השקיני נא מעט מים מכדך׃

44 ואמרה אלי גם אתה שתה וגם לגמליך אשאב הוא האשה אשר הכיח יהוה לבן אדני׃

45 אני טרם אכלה לדבר אל לבי והנה רבקה יצאת וכדה על שכמה ותרד העינה ותשאב ואמר אליה השקיני נא׃

46 ותמהר ותורד כדה מעליה ותאמר שתה וגם גמליך אשקה ואשת וגם הגמלים השקתה׃

47 ואשאל אתה ואמר בת מי את ותאמר בת בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה ואשם הנזם על אפה והצמידים על ידיה׃

48 ואקד ואשתחוה ליהוה ואברך את יהוה אלהי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת אחי אדני לבנו׃

49 ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת את אדני הגידו לי ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל׃

50 ויען לבן ובתואל ויאמרו מיהוה יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב׃

51 הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר יהוה׃

52 ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה ליהוה׃

53 ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנת נתן לאחיה ולאמה׃

54 ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו וילינו ויקומו בבקר ויאמר שלחני לאדני׃

55 ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך׃

56 ויאמר אלהם אל תאחרו אתי ויהוה הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדני׃

57 ויאמרו נקרא לנער ונשאלה את פיה׃

58 ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך׃

59 וישלחו את רבקה אחתם ואת מנקתה ואת עבד אברהם ואת אנשיו׃

60 ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו׃

61 ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח העבד את רבקה וילך׃

62 ויצחק בא מבוא באר לחי ראי והוא יושב בארץ הנגב׃

63 ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים׃

64 ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל׃

65 ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס׃

66 ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה׃

67 ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו׃

   

Aus Swedenborgs Werken

 

Arcana Coelestia #3061

studieren Sie diesen Abschnitt

  
/ 10837  
  

3061. 'O Jehovah, the God of my master Abraham' means of the Divine itself, which is the Father, with the Divine Human, which is the Son, that is to say, communication of these. This is clear from what has been stated and shown several times above, namely the following:

'Jehovah God' is the Lord's Divine itself, which is called the Father, while 'Abraham' represents His Divine Human, 2833, 2836.

Jehovah in the Old Testament Word is the Lord Himself, see 1736, 1815, 2921.

The Most Ancient Church before the Flood, and the Ancient Church after the Flood, meant by 'Jehovah' none other than the Lord, 1343, 1676, 1990, 2016, 3035.

Within the Lord exists the Trinity of the Divine itself, the Divine Human, and the Divine Holy proceeding, and these are one, 1999, 2149, 2156, 2288, 2329, 2447.

The entire Trinity within the Lord is Jehovah, 2156, 2329; and every single thing in the Lord is Jehovah, 1902, 1921.

The Lord is one with the Father, and no other is meant in heaven by the Father, 14, 15, 1725, 1729, 1733, 1815, 2005, 2018, 2025, 2803, 3038.

The Lord constitutes the whole of heaven since He is its All; from Him comes the whole of innocence, peace, love, charity, mercy, and conjugial love, as do all Good and Truth; Moses and the Prophets, and so the Word in every detail, have reference to Him; and all the religious observances of the Church were representative of Him, 2751.

As to the Divine Human the Lord is called the Son, 2628.

The Lord's Divine Human was not only conceived but also born from His Divine Essence, which is Jehovah, 2798.

Thus as to the Human the Lord became Jehovah, and Life from Himself, 1603, 1737

[2] The Lord has existed from eternity, as is quite clear from the Word, see 2803, even though He was born at a particular point in time. For He it was who spoke through Moses and the Prophets (having also appeared to many) in whose writings it is said that He was Jehovah. But this very deep arcanum cannot be revealed to anyone except to those who possess Divine perception, and so to scarcely any apart from members of the Most Ancient Church, who were celestial and possessed such perception. From these people I have heard that Jehovah Himself was the Lord as regards the Divine Human whenever He came down into heaven or flowed in by way of heaven, for heaven resembles one human being as to all its members, and for that reason is also called the Grand Man, 684, 1276, 2996, 2998, 3021. The Divine itself within heaven or the Grand Man was the Divine Human, and was Jehovah Himself clothed in that manner with the Human.

[3] But when the human race had become such that the Divine itself clothed as the Divine Human could no longer exert any influence on it, that is, when Jehovah could no longer reach down to mankind in that way because it had moved so far away, Jehovah, who is the Lord as regards the Divine Essence, came down and took upon Himself the Human, which was by conception Divine, but by birth from the virgin was like that of any other human being. But what He received from the virgin He cast out, and by Divine means made Divine the Human that had been born. From this Human made Divine proceeds all that is holy. Thus the Divine Human has come into being as an Essence by itself which fills the whole of heaven and causes those to be saved who previously could not be saved. This now is the Lord, who alone as to the Divine Human is Man, and from whom everyone has it to be [truly] human, 49, 288, 477, 565, 1894.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org