Neu-christliche Bibelstudien

Die Bibel

 

Bereshit 19

Lernen

   

1 ויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער סדם וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה׃

2 ויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם ויאמרו לא כי ברחוב נלין׃

3 ויפצר בם מאד ויסרו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו׃

4 טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה׃

5 ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אתם׃

6 ויצא אלהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו׃

7 ויאמר אל נא אחי תרעו׃

8 הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קרתי׃

9 ויאמרו גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט עתה נרע לך מהם ויפצרו באיש בלוט מאד ויגשו לשבר הדלת׃

10 וישלחו האנשים את ידם ויביאו את לוט אליהם הביתה ואת הדלת סגרו׃

11 ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד גדול וילאו למצא הפתח׃

12 ויאמרו האנשים אל לוט עד מי לך פה חתן ובניך ובנתיך וכל אשר לך בעיר הוצא מן המקום׃

13 כי משחתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני יהוה וישלחנו יהוה לשחתה׃

14 ויצא לוט וידבר אל חתניו לקחי בנתיו ויאמר קומו צאו מן המקום הזה כי משחית יהוה את העיר ויהי כמצחק בעיני חתניו׃

15 וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאת פן תספה בעון העיר׃

16 ויתמהמה ויחזקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר׃

17 ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על נפשך אל תביט אחריך ואל תעמד בכל הככר ההרה המלט פן תספה׃

18 ויאמר לוט אלהם אל נא אדני׃

19 הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני הרעה ומתי׃

20 הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והיא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא ותחי נפשי׃

21 ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר אשר דברת׃

22 מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה על כן קרא שם העיר צוער׃

23 השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה׃

24 ויהוה המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת יהוה מן השמים׃

25 ויהפך את הערים האל ואת כל הככר ואת כל ישבי הערים וצמח האדמה׃

26 ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח׃

27 וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני יהוה׃

28 וישקף על פני סדם ועמרה ועל כל פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן׃

29 ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפך את הערים אשר ישב בהן לוט׃

30 ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עמו כי ירא לשבת בצוער וישב במערה הוא ושתי בנתיו׃

31 ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ׃

32 לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע׃

33 ותשקין את אביהן יין בלילה הוא ותבא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה ובקומה׃

34 ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה הן שכבתי אמש את אבי נשקנו יין גם הלילה ובאי שכבי עמו ונחיה מאבינו זרע׃

35 ותשקין גם בלילה ההוא את אביהן יין ותקם הצעירה ותשכב עמו ולא ידע בשכבה ובקמה׃

36 ותהרין שתי בנות לוט מאביהן׃

37 ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב הוא אבי מואב עד היום׃

38 והצעירה גם הוא ילדה בן ותקרא שמו בן עמי הוא אבי בני עמון עד היום׃

   

Aus Swedenborgs Werken

 

Arcana Coelestia #2395

studieren Sie diesen Abschnitt

  
/ 10837  
  

2395. For we will destroy this place. That this signifies that the state of evil in which they were would condemn them, is evident from the meaning of “destroying,” when predicated of the Lord, as being in the internal significance to perish by evil, that is, to be condemned; and also from the signification of “this place,” as being a state of evil (n. 2393). It is frequently said in the Word that Jehovah “destroys;” but in the internal sense it is meant that man destroys himself; for Jehovah or the Lord destroys no one. But as from the fact of His seeing and regulating all things in both general and particular it appears as if the destruction came from Jehovah or the Lord, it is so expressed in many places in the Word, to the end that men may thereby be kept in a most general idea that all things are under the Lord’s eyes, and all things under His auspices; for if at first they are kept in this idea, they can afterwards be easily instructed. For the explications of the Word as to the internal sense are nothing but particulars that elucidate a general idea.

[2] Another reason why it is so expressed is that they who are in no love are kept in fear, and thereby stand in awe of the Lord, and flee to Him for the sake of deliverance. This shows that it does no harm to believe the sense of the letter, even though the internal sense teaches something else, provided that it is done from a simple heart. But these things will be treated of more fully in what follows, at verse 24 (n. 2447), where it is said that Jehovah caused it to rain brimstone and fire upon Sodom and Gomorrah. The angels, being in the internal sense, are so far from thinking that Jehovah destroys anyone that they cannot endure even the idea of such a thing; and therefore when these and other such things are read in the Word by man, the sense of the letter is cast away as it were to the back, and at last passes into this: that evil itself is what destroys man, and that the Lord destroys no one (as may be seen from the example given above in n. 1875).

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org