Die Bibel

 

Bereshit 17

Lernen

   

1 ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא יהוה אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים׃

2 ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד׃

3 ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאמר׃

4 אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים׃

5 ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך׃

6 והפרתי אתך במאד מאד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו׃

7 והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך׃

8 ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים׃

9 ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם׃

10 זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר׃

11 ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם׃

12 ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדרתיכם יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא׃

13 המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם׃

14 וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה את בריתי הפר׃

15 ויאמר אלהים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה׃

16 וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו׃

17 ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד׃

18 ויאמר אברהם אל האלהים לו ישמעאל יחיה לפניך׃

19 ויאמר אלהים אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקמתי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו׃

20 ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אתו והפריתי אתו והרביתי אתו במאד מאד שנים עשר נשיאם יוליד ונתתיו לגוי גדול׃

21 ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת׃

22 ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם׃

23 ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואת כל מקנת כספו כל זכר באנשי בית אברהם וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלהים׃

24 ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו׃

25 וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהמלו את בשר ערלתו׃

26 בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו׃

27 וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נמלו אתו׃

   

Aus Swedenborgs Werken

 

Arcana Coelestia #2027

studieren Sie diesen Abschnitt

  
/ 10837  
  

2027. That “to thy seed after thee” signifies that He would give all these things to those who should have faith in Him, is evident from the signification of “seed,” as being faith (see n. 1025, 1447, 1610), and in fact the faith of charity (see n. 379, 389, 654, 724, 809, 916, 1017, 1162, 1176, 1258). They who place merit in the actions of their lives have not the faith of charity, and therefore are not the seed here meant; for thereby they desire to be saved, not because of the Lord’s righteousness, but because of their own. That there is no faith of charity in them, that is, no charity, is evident from the fact, that they set themselves before others, and thus regard themselves and not others, except insofar as they are of service to them; and they either despise or hate those who are not willing to render them service. Thus by the love of self they dissociate, and never associate; and thus destroy what is heavenly, namely, mutual love, which gives heaven its stability; for heaven itself is in it, and all its consociation and unanimity subsist and consist in it; for in the other life whatever destroys unanimity is contrary to the order of heaven itself, and thus conspires to the destruction of the whole. Such are they who place merit in the actions of their lives, and claim righteousness for themselves. Of these there are many in the other life.

[2] They sometimes shine in the face like little torches, but from an illusive fire that proceeds from self-justification, and in fact they are cold. They are sometimes seen running about and confirming self-merit from the literal sense of the Word, for they hate the truths which are of the internal sense (n. 1877). Their sphere is a sphere of self-regard, and is thus destructive of all ideas that do not regard self as a kind of deity. The sphere of many of this sort together is so conflicting that there is nothing there but enmity and hostility; for when everyone desires the same thing, namely, to be served, he murders others in his heart.

[3] Some of them are among those who say that they have labored in the Lord’s vineyard, whereas they have at the same time continually had in mind their own preeminence, glory, and honors, as well as gain; and even that they might become the greatest in heaven and be served by the angels, in heart despising others in comparison with themselves, and thus being imbued with no mutual love, in which heaven consists, but with the love of self, in which they place heaven; for they know not what heaven is. (Respecting such see above, n. 450-452, 1594, 1679.) These are of those who desire to be first, but become last (Matthew 19:30; 20:16; Mark 10:31); and who say that they have prophesied by the name of the Lord, and have done many wonderful works; but to whom it is said, “I know you not” (Matthew 7:22-23).

[4] Very different is the case with those who from simplicity of heart have supposed that they merit heaven, and have lived in charity; these have looked upon meriting heaven as something that is promised, and they easily acknowledge it to be of the Lord’s mercy; for the life of charity is attended with this, because true charity loves all truth.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.