Die Bibel

 

Bereshit 25

Lernen

   

1 וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה׃

2 וַתֵּלֶד לֹו אֶת־זִמְרָן וְאֶת־יָקְשָׁן וְאֶת־מְדָן וְאֶת־מִדְיָן וְאֶת־יִשְׁבָּק וְאֶת־שׁוּחַ׃

3 וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת־שְׁבָא וְאֶת־דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁים וּלְאֻמִּים׃

4 וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל־אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה׃

5 וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֹו לְיִצְחָק׃

6 וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנֹו בְּעֹודֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל־אֶרֶץ קֶדֶם׃

7 וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי־חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר־חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים׃

8 וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טֹובָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל־עַמָּיו׃

9 וַיִּקְבְּרוּ אֹתֹו יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל־מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל־שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן־צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי מַמְרֵא׃

10 הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר־קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי־חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתֹּו׃

11 וַיְהִי אַחֲרֵי מֹות אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת־יִצְחָק בְּנֹו וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם־בְּאֵר לַחַי רֹאִי׃ ס

12 וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן־אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם׃

13 וְאֵלֶּה שְׁמֹות בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁמֹתָם לְתֹולְדֹתָם בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם׃

14 וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא׃

15 חֲדַד וְתֵימָא יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה׃

16 אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וְאֵלֶּה שְׁמֹתָם בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירֹתָם שְׁנֵים־עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם׃

17 וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל־עַמָּיו׃

18 וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד־שׁוּר אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל־פְּנֵי כָל־אֶחָיו נָפָל׃ ף

19 וְאֵלֶּה תֹּולְדֹת יִצְחָק בֶּן־אַבְרָהָם אַבְרָהָם הֹולִיד אֶת־יִצְחָק׃

20 וַיְהִי יִצְחָק בֶּן־אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתֹּו אֶת־רִבְקָה בַּת־בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחֹות לָבָן הָאֲרַמִּי לֹו לְאִשָּׁה׃

21 וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתֹּו כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לֹו יְהוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתֹּו׃

22 וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם־כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת־יְהוָה׃

23 וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ שְׁנֵי [כ= גֹיִים] [ק= גֹויִם] בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר׃

24 וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תֹוםִם בְּבִטְנָהּ׃

25 וַיֵּצֵא הָרִאשֹׁון אַדְמֹונִי כֻּלֹּו כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמֹו עֵשָׂו׃

26 וְאַחֲרֵי־כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדֹו אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמֹו יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן־שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם׃

27 וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים׃

28 וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת־עֵשָׂו כִּי־צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת־יַעֲקֹב׃

29 וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן־הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף׃

30 וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל־יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן־הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמֹו אֱדֹום׃

31 וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיֹּום אֶת־בְּכֹרָתְךָ לִי׃

32 וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הֹולֵךְ לָמוּת וְלָמָּה־זֶּה לִי בְּכֹרָה׃

33 וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיֹּומ* וַיִּשָּׁבַע לֹו וַיִּמְכֹּר אֶת־בְּכֹרָתֹו לְיַעֲקֹב׃

34 וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת־הַבְּכֹרָה׃ ס

   

Aus Swedenborgs Werken

 

Arcana Coelestia #3283

studieren Sie diesen Abschnitt

  
/ 10837  
  

3283. The daughter of Bethuel the Aramean, of Paddan-aram, the sister of Laban the Aramean, to himself for a woman. That this signifies the quality and state, is evident from the representation of Bethuel and Laban, and from the signification of “Aram” and “Paddan-aram,” as being those things which involve the origin as to quality and state of the Divine truth represented by Rebekah; but what is represented by each, namely, by Bethuel and by Laban, and what is signified by “Aram” or Syria, was explained in the preceding chapter. The reason why these things are again said, is that in the following sections the Lord’s natural is treated of. The Lord’s natural could not be made Divine until truth had been adjoined to His rational, and until this had been made Divine; for the influx into the natural must needs be from the Divine good of the rational through the Divine truth therein; seeing that all the life of the natural man, as regards knowing and acting intelligently, is therefrom; for the rational is that which ordinates all things in the natural, and according to the orderly arrangement of things therein has them conveniently in view; the rational being like a higher sight, which when it looks into the memory-knowledges of the natural man, looks upon a field as it were beneath itself. The light of this sight is the light of truth, but the origin of the light is from good in the rational. But more on this subject hereafter.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.