Neu-christliche Bibelstudien

Die Bibel

 

Bereshit 15

Lernen

   

1 אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר־יְהוָה אֶל־אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל־תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד׃

2 וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִה מַה־תִּתֶּן־לִי וְאָנֹכִי הֹולֵךְ עֲרִירִי וּבֶן־מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר׃

3 וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן־בֵּיתִי יֹורֵשׁ אֹתִי׃

4 וְהִנֵּה דְבַר־יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי־אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ׃

5 וַיֹּוצֵא אֹתֹו הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט־נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכֹּוכָבִים אִם־תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לֹו כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ׃

6 וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לֹּו צְדָקָה׃

7 וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר הֹוצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ׃

8 וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה׃

9 וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגֹוזָל׃

10 וַיִּקַּח־לֹו אֶת־כָּל־אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ־בִּתְרֹו לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת־הַצִפֹּר לֹא בָתָר׃

11 וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל־הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם׃

12 וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבֹוא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל־אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו׃

13 וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי־גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאֹות שָׁנָה׃

14 וְגַם אֶת־הַגֹּוי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדֹול׃

15 וְאַתָּה תָּבֹוא אֶל־אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלֹום תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טֹובָה׃

16 וְדֹור רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא־שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד־הֵנָּה׃

17 וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה׃

18 בַּיֹּום הַהוּא כָּרַת יְהוָה אֶת־אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד־הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר־פְּרָת׃

19 אֶת־הַקֵּינִי וְאֶת־הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי׃

20 וְאֶת־הַחִתִּי וְאֶת־הַפְּרִזִּי וְאֶת־הָרְפָאִים׃

21 וְאֶת־הָאֱמֹרִי וְאֶת־הַכְּנַעֲנִי וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת־הַיְבוּסִי׃ ס

   

Aus Swedenborgs Werken

 

Arcana Coelestia #1837

studieren Sie diesen Abschnitt

  
/ 10837  
  

1837. The sun was going down. That this signifies the time and the state before the consummation, is evident from the signification of “the sun.” In the internal sense “the sun” signifies the Lord, and thence it signifies the celestial things which are of love and charity, consequently love itself and charity (spoken of above, n. 30-38, and n. 1053). From this it is evident that the “going down of the sun” denotes the last time of the church, which is called the consummation, when there is no longer any charity. The Lord’s church is also compared to the times of the day; its first period to the rising of the sun, or to the dawn and the morning; its last to the setting of the sun, or to the evening and the shades then prevailing, for the two things are similarly circumstanced. The church is also compared to the times of the year; its first period to the spring, when all things are in bloom; that which is before the last to the autumn, when they begin to become inactive. It is even compared to the metals; its first period is called golden; its last, iron and clay; as in Daniel (2:31-33). From all this it is evident what is signified by “the going down of the sun,” namely, that it signifies the time and the state before the consummation, seeing that the sun had not yet set. In what follows, the state of the church when the sun has set is treated of, in that there was then thick darkness and the smoke of a furnace, and that a torch of fire passed between the pieces.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org