Neu-christliche Bibelstudien

Die Bibel

 

Bereshit 8

Lernen

   

1 ויזכר אלהים את־נח ואת כל־החיה ואת־כל־הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על־הארץ וישכו המים׃

2 ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן־השמים׃

3 וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃

4 ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה־עשר יום לחדש על הרי אררט׃

5 והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃

6 ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את־חלון התבה אשר עשה׃

7 וישלח את־הערב ויצא יצוא ושוב עד־יבשת המים מעל הארץ׃

8 וישלח את־היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃

9 ולא־מצאה היונה מנוח לכף־רגלה ותשב אליו אל־התבה כי־מים על־פני כל־הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל־התבה׃

10 ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את־היונה מן־התבה׃

11 ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה־זית טרף בפיה וידע נח כי־קלו המים מעל הארץ׃

12 וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את־היונה ולא־יספה שוב־אליו עוד׃

13 ויהי באחת ושש־מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את־מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃

14 ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃ ס

15 וידבר אלהים אל־נח לאמר׃

16 צא מן־התבה אתה ואשתך ובניך ונשי־בניך אתך׃

17 כל־החיה אשר־אתך מכל־בשר בעוף ובבהמה ובכל־הרמש הרמש על־הארץ [כ= הוצא] [ק= היצא] אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על־הארץ׃

18 ויצא־נח ובניו ואשתו ונשי־בניו אתו׃

19 כל־החיה כל־הרמש וכל־העוף כל רומש על־הארץ למשפחתיהם יצאו מן־התבה׃

20 ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃

21 וירח יהוה את־ריח הניחח ויאמר יהוה אל־לבו לא־אסף לקלל עוד את־האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא־אסף עוד להכות את־כל־חי כאשר עשיתי׃

22 עד כל־ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃

   

Aus Swedenborgs Werken

 

Arcana Coelestia #841

studieren Sie diesen Abschnitt

  
/ 10837  
  

841. That by “Noah” is signified, as before, the man of the Ancient Church; and by “every wild animal, and every beast that was with him in the ark” everything that belonged to him, is evident from what was previously stated concerning Noah, and concerning the signification of “wild animal” and “beast.” In the Word “wild animal” is taken in a twofold sense, namely, for those things in man which are alive, and for those which are dead. It stands for what is alive, because the word in the Hebrew tongue signifies a living thing; but as the most ancient people in their humiliation acknowledged themselves to be as wild animals, the word became also a type of what is dead in man. In the present passage, by “wild animal” is meant both what is alive and what is dead in one complex, in accordance with what is usually the case with man after temptation, in whom the living and the dead, or the things which are of the Lord, and those which are man’s own, appear so confounded that he scarcely knows what is true and good; but the Lord then reduces and disposes all things into order, as is evident from what follows. That a “wild animal” signifies what is alive in man, may be seen in the preceding chapter (Genesis 7:14), and in the present chapter (Genesis 8:17, 19); that it also signifies what is dead in man, is evident from what has been shown above respecting wild animals and beasts n. 45-46vvv3, 142-143, 246).

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org