Die Bibel

 

Bereshit 29

Lernen

   

1 וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני־קדם׃

2 וירא והנה באר בשדה והנה־שם שלשה עדרי־צאן רבצים עליה כי מן־הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על־פי הבאר׃

3 ונאספו־שמה כל־העדרים וגללו את־האבן מעל פי הבאר והשקו את־הצאן והשיבו את־האבן על־פי הבאר למקמה׃

4 ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו׃

5 ויאמר להם הידעתם את־לבן בן־נחור ויאמרו ידענו׃

6 ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם־הצאן׃

7 ויאמר הן עוד היום גדול לא־עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו׃

8 ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל־העדרים וגללו את־האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן׃

9 עודנו מדבר עםם ורחל באה עם־הצאן אשר לאביה כי רעה הוא׃

10 ויהי כאשר ראה יעקב את־רחל בת־לבן אחי אמו ואת־צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את־האבן מעל פי הבאר וישק את־צאן לבן אחי אמו׃

11 וישק יעקב לרחל וישא את־קלו ויבך׃

12 ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן־רבקה הוא ותרץ ותגד לאביה׃

13 ויהי כשמע לבן את־שמע יעקב בן־אחתו וירץ לקראתו ויחבק־לו וינשק־לו ויביאהו אל־ביתו ויספר ללבן את כל־הדברים האלה׃

14 ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חדש ימים׃

15 ויאמר לבן ליעקב הכי־אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה־משכרתך׃

16 וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הקטנה רחל׃

17 ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת־תאר ויפת מראה׃

18 ויאהב יעקב את־רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה׃

19 ויאמר לבן טוב* תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר שבה עמדי׃

20 ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה׃

21 ויאמר יעקב אל־לבן הבה את־אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה׃

22 ויאסף לבן את־כל־אנשי המקום ויעש משתה׃

23 ויהי בערב ויקח את־לאה בתו ויבא אתה אליו ויבא אליה׃

24 ויתן לבן לה את־זלפה שפחתו ללאה בתו שפחה׃

25 ויהי בבקר והנה־הוא לאה ויאמר אל־לבן מה־זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני׃

26 ויאמר לבן לא־יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה׃

27 מלא שבע זאת ונתנה לך גם־את־זאת בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע־שנים אחרות׃

28 ויעש יעקב כן וימלא שבע זאת ויתן־לו את־רחל בתו לו לאשה׃

29 ויתן לבן לרחל בתו את־בלהה שפחתו לה לשפחה׃

30 ויבא גם אל־רחל ויאהב גם־את־רחל מלאה ויעבד עמו עוד שבע־שנים אחרות׃

31 וירא יהוה כי־שנואה לאה ויפתח את־רחמה ורחל עקרה׃

32 ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי־ראה יהוה בעניי כי עתה יאהבני אישי׃

33 ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי־שמע יהוה כי־שנואה אנכי ויתן־לי גם־את־זה ותקרא שמו שמעון׃

34 ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי־ילדתי לו שלשה בנים על־כן קרא־שמו לוי׃

35 ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את־יהוה על־כן קראה שמו יהודה ותעמד מלדת׃

   

Aus Swedenborgs Werken

 

Arcana Coelestia #3828

studieren Sie diesen Abschnitt

  
/ 10837  
  

3828. Verses 21-24. And Jacob said unto Laban, Give me my woman, for my days are fulfilled, and I will come to her. And Laban gathered together all the men of the place, and made a feast. And it came to pass in the evening, that he took Leah his daughter, and brought her to him, and he came to her. And Laban gave her Zilpah his handmaid, unto his daughter Leah for a handmaid. “And Jacob said unto Laban, Give me my woman,” signifies that from general good there was now conjunction with the affection of interior truth; “for my days are fulfilled, and I will come to her,” signifies that now was the state in question; “and Laban gathered together all the men of the place,” signifies all the truths of that state; “and made a feast,” signifies initiation; “and it came to pass in the evening,” signifies the state as yet obscure; “that he took Leah his daughter, and brought her to him, and he came to her,” signifies that as yet there was conjunction only with the affection of external truth; “and Laban gave her Zilpah his handmaid, unto his daughter Leah for a handmaid,” signifies the external affections or external bonds which are subservient means.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.