Novokřesťanské studium Bible

Bible

 

Shoftim 9

Studie

   

1 וילך אבימלך בן ירבעל שכמה אל אחי אמו וידבר אליהם ואל כל משפחת בית אבי אמו לאמר׃

2 דברו נא באזני כל בעלי שכם מה טוב לכם המשל בכם שבעים איש כל בני ירבעל אם משל בכם איש אחד וזכרתם כי עצמכם ובשרכם אני׃

3 וידברו אחי אמו עליו באזני כל בעלי שכם את כל הדברים האלה ויט לבם אחרי אבימלך כי אמרו אחינו הוא׃

4 ויתנו לו שבעים כסף מבית בעל ברית וישכר בהם אבימלך אנשים ריקים ופחזים וילכו אחריו׃

5 ויבא בית אביו עפרתה ויהרג את אחיו בני ירבעל שבעים איש על אבן אחת ויותר יותם בן ירבעל הקטן כי נחבא׃

6 ויאספו כל בעלי שכם וכל בית מלוא וילכו וימליכו את אבימלך למלך עם אלון מצב אשר בשכם׃

7 ויגדו ליותם וילך ויעמד בראש הר גרזים וישא קולו ויקרא ויאמר להם שמעו אלי בעלי שכם וישמע אליכם אלהים׃

8 הלוך הלכו העצים למשח עליהם מלך ויאמרו לזית מלוכה עלינו׃

9 ויאמר להם הזית החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים׃

10 ויאמרו העצים לתאנה לכי את מלכי עלינו׃

11 ותאמר להם התאנה החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה והלכתי לנוע על העצים׃

12 ויאמרו העצים לגפן לכי את מלוכי עלינו׃

13 ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים׃

14 ויאמרו כל העצים אל האטד לך אתה מלך עלינו׃

15 ויאמר האטד אל העצים אם באמת אתם משחים אתי למלך עליכם באו חסו בצלי ואם אין תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון׃

16 ועתה אם באמת ובתמים עשיתם ותמליכו את אבימלך ואם טובה עשיתם עם ירבעל ועם ביתו ואם כגמול ידיו עשיתם לו׃

17 אשר נלחם אבי עליכם וישלך את נפשו מנגד ויצל אתכם מיד מדין׃

18 ואתם קמתם על בית אבי היום ותהרגו את בניו שבעים איש על אבן אחת ותמליכו את אבימלך בן אמתו על בעלי שכם כי אחיכם הוא׃

19 ואם באמת ובתמים עשיתם עם ירבעל ועם ביתו היום הזה שמחו באבימלך וישמח גם הוא בכם׃

20 ואם אין תצא אש מאבימלך ותאכל את בעלי שכם ואת בית מלוא ותצא אש מבעלי שכם ומבית מלוא ותאכל את אבימלך׃

21 וינס יותם ויברח וילך בארה וישב שם מפני אבימלך אחיו׃

22 וישר אבימלך על ישראל שלש שנים׃

23 וישלח אלהים רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם ויבגדו בעלי שכם באבימלך׃

24 לבוא חמס שבעים בני ירבעל ודמם לשום על אבימלך אחיהם אשר הרג אותם ועל בעלי שכם אשר חזקו את ידיו להרג את אחיו׃

25 וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו את כל אשר יעבר עליהם בדרך ויגד לאבימלך׃

26 ויבא געל בן עבד ואחיו ויעברו בשכם ויבטחו בו בעלי שכם׃

27 ויצאו השדה ויבצרו את כרמיהם וידרכו ויעשו הלולים ויבאו בית אלהיהם ויאכלו וישתו ויקללו את אבימלך׃

28 ויאמר געל בן עבד מי אבימלך ומי שכם כי נעבדנו הלא בן ירבעל וזבל פקידו עבדו את אנשי חמור אבי שכם ומדוע נעבדנו אנחנו׃

29 ומי יתן את העם הזה בידי ואסירה את אבימלך ויאמר לאבימלך רבה צבאך וצאה׃

30 וישמע זבל שר העיר את דברי געל בן עבד ויחר אפו׃

31 וישלח מלאכים אל אבימלך בתרמה לאמר הנה געל בן עבד ואחיו באים שכמה והנם צרים את העיר עליך׃

32 ועתה קום לילה אתה והעם אשר אתך וארב בשדה׃

33 והיה בבקר כזרח השמש תשכים ופשטת על העיר והנה הוא והעם אשר אתו יצאים אליך ועשית לו כאשר תמצא ידך׃

34 ויקם אבימלך וכל העם אשר עמו לילה ויארבו על שכם ארבעה ראשים׃

35 ויצא געל בן עבד ויעמד פתח שער העיר ויקם אבימלך והעם אשר אתו מן המארב׃

36 וירא געל את העם ויאמר אל זבל הנה עם יורד מראשי ההרים ויאמר אליו זבל את צל ההרים אתה ראה כאנשים׃

37 ויסף עוד געל לדבר ויאמר הנה עם יורדים מעם טבור הארץ וראש אחד בא מדרך אלון מעוננים׃

38 ויאמר אליו זבל איה אפוא פיך אשר תאמר מי אבימלך כי נעבדנו הלא זה העם אשר מאסתה בו צא נא עתה והלחם בו׃

39 ויצא געל לפני בעלי שכם וילחם באבימלך׃

40 וירדפהו אבימלך וינס מפניו ויפלו חללים רבים עד פתח השער׃

41 וישב אבימלך בארומה ויגרש זבל את געל ואת אחיו משבת בשכם׃

42 ויהי ממחרת ויצא העם השדה ויגדו לאבימלך׃

43 ויקח את העם ויחצם לשלשה ראשים ויארב בשדה וירא והנה העם יצא מן העיר ויקם עליהם ויכם׃

44 ואבימלך והראשים אשר עמו פשטו ויעמדו פתח שער העיר ושני הראשים פשטו על כל אשר בשדה ויכום׃

45 ואבימלך נלחם בעיר כל היום ההוא וילכד את העיר ואת העם אשר בה הרג ויתץ את העיר ויזרעה מלח׃

46 וישמעו כל בעלי מגדל שכם ויבאו אל צריח בית אל ברית׃

47 ויגד לאבימלך כי התקבצו כל בעלי מגדל שכם׃

48 ויעל אבימלך הר צלמון הוא וכל העם אשר אתו ויקח אבימלך את הקרדמות בידו ויכרת שוכת עצים וישאה וישם על שכמו ויאמר אל העם אשר עמו מה ראיתם עשיתי מהרו עשו כמוני׃

49 ויכרתו גם כל העם איש שוכה וילכו אחרי אבימלך וישימו על הצריח ויציתו עליהם את הצריח באש וימתו גם כל אנשי מגדל שכם כאלף איש ואשה׃

50 וילך אבימלך אל תבץ ויחן בתבץ וילכדה׃

51 ומגדל עז היה בתוך העיר וינסו שמה כל האנשים והנשים וכל בעלי העיר ויסגרו בעדם ויעלו על גג המגדל׃

52 ויבא אבימלך עד המגדל וילחם בו ויגש עד פתח המגדל לשרפו באש׃

53 ותשלך אשה אחת פלח רכב על ראש אבימלך ותרץ את גלגלתו׃

54 ויקרא מהרה אל הנער נשא כליו ויאמר לו שלף חרבך ומותתני פן יאמרו לי אשה הרגתהו וידקרהו נערו וימת׃

55 ויראו איש ישראל כי מת אבימלך וילכו איש למקמו׃

56 וישב אלהים את רעת אבימלך אשר עשה לאביו להרג את שבעים אחיו׃

57 ואת כל רעת אנשי שכם השיב אלהים בראשם ותבא אליהם קללת יותם בן ירבעל׃

   

Komentář

 

Our affections and loves

Napsal(a) Joe David
"Mother Nursing her Child by the Fireplace" by Albert Neuhuys

We probably all have a general idea of what affections are. Still, it's helpful to focus on them directly, to develop an understanding of the role they play in our spiritual development.

An affection is a response to something that affects you, that has a mental and spiritual effect on you. Each one of us has a whole unique collection of affections that makes us what we are. The stronger ones of these we can call loves. I can say that I love my grandchildren, and when I think of each one, it affects me in a different way. I also have an affection for strawberries, but the ranking of that affection is far lower than an affection for a grandchild! What is inmost in a person, the mind or spirit that will live onward in the spiritual world, is this collection of loves.

This love can be thought of as a tree, a single thing, but one with many branches and very many small twigs at the ends. All these twigs may be thought of as affections, or "continuations of love" (Arcana Coelestia 3938), the love that is the complete tree. Each affection, or twig, is singular and different, but they are all connected to form the tree. (When trees are mentioned in the Word, some general human characterization or type of love is what is represented. See Judges, 9:7-20.)

Affections can be attached to physical things or mental ones, but the affection itself is spiritual. You can have affection for a piece of furniture, because it is well proportioned and beautiful, or because you built it yourself, or because it belonged to your grandmother and the bottom drawer was where she kept special toys for you. On a higher plane you can have an affection for truth. When you hear something or read something that clicks in your mind and makes you see clearly something that you had been wondering about, you have a feeling of delight because now you understand. But regardless of the plane they are on you can see that everyone has countless affections of all sorts, and if you contemplate your own you can see that you, the real you, is the total of all them, but that some are more powerful than others, more important to you.

We all usually have evil affections as well as good. We can want revenge on people who have hurt us, we can want more things just to have them, we can want our own way regardless of who we hurt. If we think about our affections and which ones are more powerful than others we can be warned about who we are and so have motivation to change for the better.

One of the things that makes human beings somewhat unique is that we can try to change our natures. We start out with a mixture of affections - some evil, and some good. If we're lucky, our parents and friends help to encourage the good ones, and quash the bad ones. As we mature, we start to take responsibility, and make more of our own choices. We can see things in ourselves that we don't like, and try to build habits that lead away from the destructive loves, and towards good ones.

If our own blend of affections is primarily steered by loving the Lord, and loving our neighbor, we're on the road to heaven. If it's primarily steered by a love of ourselves, we're not on a good road, and we need to change direction.

(Odkazy: Arcana Coelestia 1016 [3], 1895, 2363)

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org